בניגוד להחלטות שקבעו כי הדבר אסור ולא מוסרי, הבהירו שופטי העליון כי צוואה הדדית שנערכה לפני תיקון חוק הירושה בשנת 2005 ניתנת לשינוי אם לא נקבע בה אחרת
לפני כארבעה חודשים הפך בית המשפט העליון בפסק דין דרמטי החלטות הפוסלות צוואת אב ל-4 בנות, ששינתה צוואה הדדית קודמת עליה חתם. בעוד בתי המשפט למשפחה והמחוזי קבעו שהצוואה הראשונה, לטובת 3 מ-4 האחיות, היא שתקוים, שוכנעו השופטים יעל וילנר, אלכס שטיין ונעם סולברג שיש דווקא לאשר את צוואת האב המאוחרת לטובת נכדו מבתו הרביעית. עם זאת נקבע שלפני מתן החלטה סופית בתיק יש לברר את הטענה שהצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת.
תחילת הפרשה ביולי 2002, אז ערכו בני זוג צוואה הדדית בה הורישו רכושם זה לזו, ולאחר מותם - לשלוש מארבע בנותיהם. יש לציין כי רק בשנת 2005 נכנס לתוקף תיקון 12 לחוק הירושה שהטיל מגבלות על סטייה חד צדדית מצוואה הדדית. שלוש שנים אחר כך, ב-2008, קיימו בני הזוג פגישת ייעוץ עם עורכת דין בקשר לצוואתם ההדדית, במסגרתה אישרו שהצוואה מקובלת עליהם ושהיא מבטאת את רצונם.
בהמשך לקתה האם בדמנציה, וב-2013 עשה בעלה מהלך שנוי במחלוקת: הוא ערך צוואה חדשה בה קבע שבניגוד לצוואתו ההדדית, רכושו יוענק אחרי מותו רק לנכדו מבתו הרביעית - זו שנושלה מהצוואה הראשונה. השנים חלפו, בני הזוג נפטרו, ובנותיהם ואחיינן ניהלו מאבק עיקש על ירושתם.
החלטות בתי המשפט למשפחה והמחוזי היו שיש לקיים את הצוואה ההדדית, ולא המאוחרת. צוין בהן שההתייעצות עם עורכת הדין ב-2008 מהווה "אשרור מחדש" של הצוואה ההדדית, מה שמחיל עליה את תיקון 12 לחוק באופן שהמנוח לא היה רשאי לסטות ממנה. במחוזי הובהר שגם בהנחה שהתיקון אינו חל על הצוואה ההדדית, הרי שהמנוח היה מנוע מלבטל אותה באופן חד צדדי בזמן שאשתו חולת דמנציה, נוכח עקרון תום הלב.
החוק והפסיקה ברורים
הנכד, שמשמעות ההחלטות היא נישולו מירושת סביו, מיאן להשלים עם התוצאה והגיש את בקשת הערעור לעליון, שנדונה כערעור עקב השאלה המשפטית העקרונית שהיא מעלה: האם צד לצוואה הדדית יכול לשנותה בהינתן שבן זוגו מצוי במצב קוגניטיבי שלא מאפשר לו להבין את משמעות הדברים ולפעול לשינוי צוואתו שלו, כשמדובר בצוואה הדדית שנערכה טרם תיקון 12 לחוק הירושה?
מסקנת השופטת וילנר, שכתבה את פסק הדין, הייתה שכן. לדבריה הוראות חוק הירושה והפסיקה הרלוונטיות ברורות דיין, ולפיהן כל אימת שמדובר בצוואה הדדית שנערכה לפני התיקון לחוק, ושאינה כוללת מגבלה מפורשת על יכולת שינויה באמצעות צוואה חדשה, הרי שמשפטית היא תקפה.
השופטת הפנתה בין היתר לסעיף בתיקון 12, שלפיו "הוראות חוק זה לא יפגעו בתוקפן של צוואות שנעשו לפניו". יוצא שצוואת המנוחים, אשר נערכה לפני התיקון, חסינה מפני הוראותיו, ואין לראות בהתייעצות שערכו המנוחים ב-2008 עם עורכת הדין כצוואה חדשה.
בתוך כך ציטטה השופטת מפסיקה הנוגעת לאפשרות של מוריש לשנות צוואה הדדית שנערכה ערב התיקון לחוק. מהפסיקה עולה שבהעדר סעיף מפורש שמגביל זאת בצוואה, כל צד רשאי עקרונית לשנות אותה. "בני זוג שכתבו צוואותיהם לפני התיקון, כל שעמד לפניהם הוא הוראות הדין הברורות למדי, בדבר אי הטלת הגבלות על שינוי הצוואה", נכתב באחד מפסקי הדין שהובאו.
לפיכך, בהסכמת השופטים שטיין וסולברג נקבע שהמנוח לא היה מנוע מלבטל את צוואתו ההדדית, ולערוך צוואה חדשה תחתיה לטובת נכדו. לצד זאת, ובטרם מתן החלטה סופית, הורו השופטים על החזרת התיק לבית המשפט למשפחה על מנת שיכריע בטענת השפעה בלתי הוגנת שהועלתה ביחס לצוואה המאוחרת.
- ב"כ המערער: עו"ד בועז קראוס ועו"ד עמית אלזם
- ב"כ המשיבות: עו"ד יהודית מייזלס ועו"ד נגה לנגהולץ-לוי
עו"ד שי בן משה
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.