ההסכם נחתם בעקבות תביעה כספית שהגיש האיש נגד גרושתו. הוא טען כי האישה הפרה את ההסכם בכך שלא פעלה מול הרשויות בשוויץ כדי שיקבל אזרחות. בקשתו לחדש את התביעה הכספית נדחתה
לאחר גירושיהם חתמו בני זוג על הסכם בו התחייבה האישה, בעלת אזרחות שוויצרית, כי הצדדים יפעלו במשותף על מנת לנסות ולהקנות לאיש דרכון שוויצרי. היא נסעה לשוויץ לפגישה אחת ובסופו של דבר האיש לא קיבל את הדרכון המיוחל, שהיה מקנה לו לדבריו זכות לפנסיה ממשלתית. בית הדין הרבני באשדוד דחה לאחרונה את בקשתו לבטל את ההסכם ולחדש תביעה כספית שהגיש נגד הגרושה, תוך שקבע כי היא לא הפרה אותו.
בני הזוג נישאו ב-2009, לשניהם היו אלה נישואים שניים. הם נפרדו ב-2011 אך חזרו לשלום בית. באותה שנה נחתם הסכם שלום בית ולחילופין גירושין שאושר בבית הדין באוקטובר 2011.
בעקבות משבר נוסף הגישה האישה ב-2016 תביעת גירושין. הגט סודר בפברואר 2018. בחודש שלאחר מכן הגיש האיש נגד האישה תביעה רכושית על סך של כ-409,000 שקל. האישה הגישה תביעה נגדית. תביעות אלה הסתיימו בהסכם נשוא ההליך הנוכחי.
באוקטובר 2020 ביקש האיש לבטל את ההסכם ולחדש את ההתדיינות בתביעה מ-2018. הוא טען שהאישה הפרה את ההתחייבות המרכזית שלה בהסכם, לשתף עמו פעולה על מנת לנסות להקנות לו דרכון שוויצרי. האיש ציין כי בהסכם נקבע שאם בחלוף שלוש שנים האיש לא יקבל אזרחות שוויצרית האישה תשלם לו 40,000 שקל.
האיש טען כי האישה לא עשתה דבר על מנת שיקבל את הדרכון המיוחל, שאם היה מקבל אותו הוא היה זכאי לפנסיה ממשלתית משוויץ בסכום של 2,000 פרנק שוויצרי לחודש.
הוא ציין כי כל שעשתה האישה למילוי התחייבותה היתה שיחת טלפון אחת לפקידה במחלקת ההגירה של ממשלת שוויץ.
האישה טענה מנגד כי בשיחה המדוברת עם הפקידה במחלקת ההגירה הובהר לה שמרגע שהצדדים התגרשו אין לה כל מעמד ביחס לבקשה של האיש, והיא לא רשאית לפנות בשמו אל הרשויות שם.
האיש השיב כי על אף תשובת הפקידה, מצופה היה מהאשה להעביר לרשויות בשוויץ עותק מאומת ומתורגם של ההסכם בין הצדדים, לפנות אליו ולבקש ייפוי כוח לייצגו בפני הרשויות שם, ואף לשכור את שירותיו של עו"ד מקומי שיסייע לה לקדם את בקשת האיש מול הרשויות שם.
בתשובה לכך טענה האישה כי האיש עצמו, שהוא בעל העניין, לא עשה פעולות לקידום הדרכון.
לא יכלה לסייע
הרב עידו שחר כתב כי מעיון בסעיף הרלוונטי הגיע למסקנה כי לא ניתן גם לקבל את טענת האיש שהאשה הפרה את ההסכם, לאחר שהוכח שהמידע שהאשה מסרה לרשויות בשוויץ בעניינו, התקבל כבר מפי האיש, או לא היה רלבנטי לקבלת הדרכון.
זאת ועוד, האיש לא פעל כמצופה מבעל עניין, לא בירר באופן חד משמעי מה הן דרישות החוק על מנת לעמת איתן את האשה, לא פנה לעו"ד מקומי שייצגו מול הרשויות, ובכלל מאז חודש ינואר 2020 לא פעל כלל בשוויץ אלא הטיל את יהבו על האשה.
לפיכך דחה הדיין את בקשת האיש. במקביל, הוא הורה לאישה לשלם לאיש 40,000 שקל כפי שהתחייבה בהסכם.
הרב אריאל שוייצר הצטרף למסקנה. הרב מיכאל צדוק סבר בדעת מיעוט כי יש לקבל את הבקשה שכן האישה הייתה יכולה לפעול "מחוץ לקופסה" ולסייע לאיש להשיג את הדרכון.
- ב"כ האיש: עו"ד שי דקס
- ב"כ האישה: עו"ד דוד אמסל
עו"ד עדי חן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.