הופלתה לרעה בצוואת אביה ודרשה חלוקה צודקת. מה פסק ביהמ״ש?

אב ל-12 שנפטר ב-1997 הוריש בצוואה בעל פה קרקעות לחמישה מבניו. בקשת אחת מבנותיו לבטל את צו קיום הצוואה שניתן לפני 21 שנה נדחתה לאחרונה.

השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה דחתה לאחרונה בקשה לביטול צו קיום צוואה בעל פה שניתן בדצמבר 1997. את הבקשה הגישה בתו של המצווה נגד חמישה מאחיה שירשו קרקעות בצפון. השופטת ציינה את השיהוי הניכר בהגשת הבקשה וקבעה שטענות המבקשת לאי כשירות והשפעה בלתי הוגנת לא הוכחו.

האב היה נשוי בחייו לשתי נשים. מאשתו הראשונה נולדו לו שלושה ילדים ועם אשתו השנייה הוא הביא לעולם תשעה ילדים נוספים.

ביולי 1997 הוא נפטר. כמה שעות טרם מותו ובעודו מאושפז בבית החולים הספיק המנוח להכתיב צוואה בעל פה (״שכיב מרע״) לעורך דין בנוכחות אשתו וחמישה מילדיו. בצוואה הוא הוריש קרקעות שהיו בבעלותו לאותם חמישה בנים.

עורך הדין הגיש את זיכרון הדברים בצירוף רשימת הקרקעות לרשם לענייני ירושה ובדצמבר של אותה שנה ניתן צו לקיום הצוואה. באותו מעמד ניתן גם צו ירושה ביחס ליתר העיזבון.

ביוני 2014 הגישה בתו של המנוח בקשה לביטול הצו. היא טענה שרק ב-2010 במסגרת הליכים לקבלת הבטחת הכנסה נודע לה על צו קיום הצוואה. היא הדגישה כי חשבה שהעיזבון חולק באופן שווה בין כל הילדים ואחיה רימו אותה.

לדבריה, החלוקה על פי הצוואה אינה צודקת והאב המנוח רצה לתת לכולם. לטענתה, אביה לא היה כשיר לערוך צוואה בתקופה הרלוונטית ואחיה הפעילו עליו השפעה בלתי הוגנת. כל זאת, במטרה להדיר אותה ואת אחיותיה מעיזבונו של אביהן.

האחים טענו מנגד כי לא ייתכן שהמבקשת לא ידעה על צו קיום הצוואה. הם הסבירו כי ב-1998 היא חתמה לטובתם על ייפוי כוח בו העבירה להם זכויות שונות שקיבלה מירושת האב. לטענתם, החתימה מעידה כי היא ידעה על צו הירושה וממילא הייתה מודעת לצו קיום הצוואה שניתן באותו מסמך.

בנוסף לדבריהם, הם הסתמכו על הצו ומכרו את הקרקעות לצד שלישי. כמו כן, טענות המבקשת לאי כשירות ולהשפעה בלתי הוגנת נטענו באופן כללי וסתמי ולא הוכחו.

ללא בדל ראיה

השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה מבית המשפט למשפחה בנצרת קיבלה את עמדת האחים. היא ציינה שטענת המבקשת כי ידעה על צו הירושה אך לא על צו קיום הצוואה תמוהה לנוכח העובדה ששני הצווים ניתנו ביחד.

עוד כתבה השופטת כי המבקשת לא הסבירה את האיחור הרב בהגשת בקשתה. בהקשר היא דחתה את טענתה כי בעקבות מצבה הנפשי והכלכלי היא לא יכלה להגיש את הבקשה קודם.

השופטת ציינה בנוסף כי הצוואה עונה על כל דרישות החוק. היא הבהירה כי לפי הפסיקה במושג ״שכיב מרע״ הכוונה לאדם השוכב על ערש דווי במחלה שאינו יכול לקום ממנה עוד ואין בכוחו לטפל בעריכת צוואה בכתב. היא כתבה בהקשר זה שהוכח שהאב היה חולה סרטן וידע שהוא הולך למות וניכר כי הוא התכוון לצוואה ולתוכנה.

בעניין הטענות להשפעה בלתי הוגנת כתבה השופטת שהן ״הופרחו לחלל הריק״ ללא בדל ראיה. היא הבהירה כי נוכחות האחים במועד עריכת הצוואה כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח על מעורבות פסולה.

המבקשת חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 10,000 שקל.

• ב״כ המבקשת: עו"ד גזאוי שאוקי
• ב״כ המשיבים: עו"ד טארק זאהי אסכנדר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.