יורשי מחסן בבניין שכל דייריו הסכימו להריסתו ובנייתו מחדש, התנו את שיתוף הפעולה מצדם בקבלת תמורה הוגנת. לבעלי הדירות והיזם ניתנו שתי אפשרויות לבחירה
בעלי מחסן בבניין שמתוכננות לגביו עבודות הריסה ובנייה מחדש לפי תמ"א 38/2, התנו את הסכמתם לפרויקט בקבלת תמורה הוגנת ושוויונית. העניין הסתיים בקביעת המפקחת הבכירה על רישום מקרקעין במחוז תל אביב, דגנית קציר-ברין, כי יינתן לסרבנים אחד משניים: מחסן בגודל משודרג, או פיצוי בסך חצי מיליון שקלים.
התובעים הם בעלי 12 הדירות בבניין נשוא ההליך, ברחוב זלוציסקי בתל אביב, שמתוכננות לגביו עבודות תמ"א 38 מסוג הריסה ובנייה מחדש. במסגרת התכנית, שאושרה זה מכבר, עתיד הבניין להיהרס ותחתיו אמור להיבנות בניין חדיש המכיל כמעט פי 2 יחידות דיור. הנתבע הוא עיזבון בעל המחסן בבניין, בשטח 19.5 מ"ר, שמורכב מכמה יורשים.
התביעה הוגשה על רקע סירוב יורשי המחסן לחתום על מסמכי הפרויקט. לדבריהם הם מעוניינים אמנם בביצוע העבודות, אך זאת בכפוף לקבלת תמורה הוגנת ושוויונית. היורשים, שלשיטתם יש להכיר במחסן בבעלותם כשווה ערך לדירת מגורים, טענו שקיים פער עצום בין ההטבות שקיבלו בעלי הדירות לבין אלה שהוצעו להם, ומכאן התנגדותם לתמ"א בתצורתו הנוכחית.
מנגד טענו בעלי הדירות, תומכי הפרויקט, כי היעתרות לדרישת בעלי המחסן – להכיר בו כדירה – תעניק להם תמורה עודפת ובלתי סבירה. בסופו של יום הסכימו הצדדים שהמחלוקת תוכרע על פי חוות דעת מומחה נייטרלי מטעם המפקחת, אשר יקבע מהי התמורה ההוגנת והשוויונית לבעלי המחסן בנסיבות העניין.
לא דירה
חוות דעת המומחה העלתה שלוש חלופות לפיצוי בעלי המחסן: האחת, הקניית מחסן מורחב לנתבעים במרתף המבנה החדש, הגדול ב-5.5 מ"ר מזה הקיים; השנייה, פיצוי בסך חצי מיליון שקלים מבלי שלנתבעים יהיה נכס כלשהו בבניין החדש, וזאת על רקע קביעת המומחה שהמחסן שווה כיום 400,000 שקלים; והשלישית, מתן אפשרות לנתבעים לרכוש דירה בקומה השישית של הבניין החדש, תמורת 3,800,000 שקלים.
מכיוון שבעלי המחסן שללו את אפשרותם לממן את החלופה השלישית, הדיון נסוב על שתי האפשרויות הראשונות.
בשלב זה טענו הנתבעים שהמומחה טעה בהערכת שווי המחסן שלהם – שלשיטתם שווה לפחות מיליון שקלים יותר – ומכאן שגם ההצעות הנוכחיות מטעמו הינן בבחינת לעג לרש. אלא שהמפקחת דחתה אותם: "איני סבורה כי דירת הנתבעים זכאית לתמורה כמותית זהה לזו של דירות המגורים. המדובר במחסן ומכאן שאין מדובר ב'שוויון בין שווים' אלא בניסיון לכפות שוויון בין שונים", כתבה.
בהמשך קבעה המפקחת שהיא מאמצת את עמדת המומחה לפיה שווי הבעלות על המחסן ניתן לכימות ולמכירה, כאשר "בסיכומו של דבר מציין המומחה כי לגישתו יש ליתן לנתבע מחסן בשטח 25 מ"ר וככל שהדבר לא ניתן – יש ליתן לו תמורה כספית בסך 500,000 שקלים".
בנסיבות אלה קבעה המפקחת שהתמ"א תבוצע בתנאי שיינתן לנתבעים מחסן בגודל 25 מ"ר או פיצוי של חצי מיליון שקלים במידה שאין אפשרות תכנונית להעניק להם את המחסן. זאת, עד חודש נובמבר הקרוב. בנוסף, היא קבעה שהתשלום ליורשים יהיה בערכי "נטו", כלומר בעלי הדירות הם אלה שיישאו ביחד ולחוד בעלויות המיסוי וההיטלים הנדרשים.
העיזבון חויב בהוצאות של 22,960 שקלים נוכח זלזול שהפגין, לדברי המפקחת, בניהול הגנתו.
- ב"כ התובעים: עו"ד בונפיל ניל
- ב"כ הנתבע: עו"ד נבו (בן-זינו) אורי
לפסק הדין המלא בתיק מס' 5/645/2022
עו"ד חיים פרנקל
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.