טענתו היתה כי האם הסיתה את ילדיהם נגדו וגרמה לו לנזקים נפשיים כבדים. השופטת דחתה את גרסתו לאחר ששוכנעה כי הוא זה שגרם לילדיו לפחד ממנו ולהתרחק באמצעות "מעשים קיצוניים מבעיתים".
תוך ביקורת נוקבת, בית המשפט לענייני משפחה באשדוד דחה תביעה על סך חצי מיליון שקל של גבר נגד זוגתו-לשעבר, בטענה שניתקה ממנו את ילדיו וגרמה לו נזק נפשי.
השופטת רותם קודלר-עיאש, שחייבה את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 45,000 שקל, קבעה: "לא מצאתי אף לא תחילתו של נזק שנגרם לתובע בגין הנתבעת ו/או בגין מי מילדיהם המשותפים. בחירותיו של התובע, האישיות והמשפטיות הן שהביאו אותו למצבו הנוכחי".
התובע הוא נכה צה"ל שנפצע במלחמת יום כיפור, ומאז סובל מפוסט-טראומה. הנתבעת, זוגתו לשעבר ואם שני ילדיהם, נכה ומרותקת לכיסא גלגלים כתוצאה מתאונת דרכים שעברה כנערה.
הם הכירו בשנות ה-80, וכיום שני ילדיהם בני 26 ו-23. ב-1999 הם נפרדו סופית, ומאז ניהלו מספר "סבבים" של מאבקים משפטיים. ב-2002 הם הגיעו להסכמות בדבר משמורת לנתבעת, הסדרי ראייה לתובע ומזונות ילדים.
במהלך השנים נוצר נתק בין התובע לבין ילדיו, כאשר כל צד מייחס את הנתק לצד השני. ב-2015 הגיש התובע את תביעתו הנוכחית. השאלות המרכזיות היו, כלשון השופטת: "האם נגרמו לתובע נזקים נפשיים וככל שכן, האם נגרמו בשל ניתוק קשר עם ילדיו, כתוצאה מהתנהגות הנתבעת במהלך השנים".
התובע טען שהנתבעת מנעה ממנו באופן "בלתי אנושי" לראות את ילדיהם לאורך כ-14 שנה – דבר שגרם לו לנסות לשים קץ לחייו – ותרמה תרומה מכרעת לכך שהילדים מסרבים להיות איתו בקשר. לטענתו, הוא אינו נוכח בחייהם, כנראה יוחרם מחתונותיהם, וייאלץ להזדקן ערירי.
ברמה המשפטית, הפיצוי נתבע עבור "אובדן שירותי בן" ונזק לא-ממוני.
הנתבעת הכחישה וטענה כי בתחילה דווקא עודדה את הילדים לקשר עם אביהם ומשפחתו המורחבת. לטענתה, לאורך השנים התובע הפקיר את ילדיו, פעל באופן כוחני ואף באלימות פיזית, כלכלית ונפשית, הותיר צלקת בנפש ילדיו וגרם להם להתרחק ממנו. בין היתר, היא הפנתה לכך שב-2004 התובע הודה והורשע בחטיפת בנו הבכור (שהיה אז קטין).
הנתבעת הוסיפה כי התובע מנסה לגלגל את האחריות למצבו הבריאותי עליה ועל ילדיהם, שלא בצדק.
התעללות רגשית
מומחה פסיכיאטרי מטעם בית המשפט, שוכנע שהתובע סובל מדיכאון, תלותית, וחייו הם "חיי אומללות וחשדנות".
השופטת קודלר-עיאש ניתחה את האירועים, העדויות והתסקירים, ושוכנעה כי מטרת התביעה היא "לנקות" את התובע ממשמעות מעשיו והשלכותיהם.
כך למשל, השופטת שוכנעה שאותה חטיפה היתה אירוע טראומטי וקשה עבור הילדים, ותרם תרומה מכרעת לסרבנות הקשר מצדם כביכול. "כיצד אדם יכול לטעון בגין עילה של 'אובדן שירותי בן', שעה שאיננו מבין את תפקידו וחובותיו כאב ופועל כנגד ילדיו במעשים קיצוניים מבעיתים?" כתבה.
השופטת אף הפנתה לכך שבעבר התובע איים לשים קץ לחיי הילדים ולרצוח אותה. לאחר ניתוח מעמיק, השופטת שוכנעה כי אין קשר סיבתי בין נזקיו הנפשיים וניסיונותיו האובדניים לבין ניתוק הקשר עם ילדיו, וכי מצב זה קשור לחוויות קשות שחווה בצבא ולאירועים נוספים בחייו.
תביעתו של האב נדחתה כאמור, והוא חויב לשלם לאם 45,000 שקל הוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד ארנון ברק
- ב"כ הנתבעת: עו"ד הופרט, עו"ד אלמקייס
עו"ד מרינה ויספלנר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.