האח הגדול הוכיח: הקרקע שלו אפילו שאחיו רשום כבעלים

העדויות והראיות, כולל מכתב איומים של האח הקטן, הוכיחו כי למרות הרישום במנהל מקרקעי ישראל אין צל של ספק שהוא מעולם לא היה בעל זכויות בשטח.

54 שנים אחרי שאחים נרשמו במנהל מקרקעי ישראל כבעלי זכויות בקרקע ברעננה הצליח האח הגדול להוכיח שהוא הבעלים הבלעדי. בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בלוד בוטל פסק דין קודם של בית המשפט למשפחה, שדחה את תביעתו. נקבע כי גרסתו של האח הגדול – שלאורך כל השנים החזיק בקרקע, טיפח אותה ושילם עבורה הוצאות ומיסים –  אמינה ונתמכת בעדויות בני משפחה ובמכתבים שכתב אחיו הקטן.

ב-1965 חתמו שלושה אחים על הסכם לרכישת קרקע ברעננה. בדיעבד הסתבר שהמוכרת לא הייתה רשאית למכור אותה והוצעה להם קרקע חלופית בבעלות מנהל מקרקעי ישראל. רק אחד מהאחים הסכים להצעה אך כדי לזרז את העסקה חתמו כל השלושה על הסכם חדש וזכויותיהם נרשמו במנהל בחלקים שווים.

בפועל, האח היחיד שהסכים להצעה הוא זה שהחזיק בקרקע, הקים עליה עסק ונשא בהוצאותיה ובתשלומי המסים. ואכן, לימים זכויותיו של אחד האחים הועברו לידיו אלא שהוא נקלע לבעיה מול אחיו הקטן – שסירב להסדיר את הרישום.

בלית ברירה הוא הגיש נגדו תביעה, במסגרתה הציג מכתב איומים שבו האח הקטן דרש ממנו להחזיר לו את המקדמה על העסקה ומכתב נוסף שבו הצהיר כי יפעל להסדרת הרישום. האח הגדול הדגיש כי החזיר לאחיו את כספו ונשא לבדו בתשלום עבור הקרקע.

בית המשפט למשפחה האמין לגרסתו, אולם קבע כי עצם העובדה שהאח הקטן רשום כבעל זכויות מעידה על קיומה של עסקת מתנה שהושלמה.

אלא שהאח הגדול לא השלים עם פסק הדין ובערעור שהגיש עליו טען כי בית המשפט טעה, כיוון שהזכויות לא רשומות בטאבו אלא במנהל מקרקעי ישראל. כלומר, לא מדובר בזכויות קנייניות, ולכן גם בהנחה שהעניק לאחיו מתנה – היא לא הושלמה והוא רשאי לחזור בו.  

מכל מקום המערער הכחיש כי נתן לאחיו מתנה והפנה לכך שבית המשפט למשפחה קבע במפורש כי גרסתו אמינה. מכאן שהיה עליו להגיע למסקנה שהקרקע שייכת לו באופן בלעדי.

טעות עובדתית

מנגד, אחיו הקטן התעקש שהוא שותף חוקי בקרקע אך השופטים מיכל ברנט, ורדה פלאוט וצבי ויצמן חשבו אחרת.

ראשית, השופטים הבהירו כי בית המשפט למשפחה אכן טעה בנושא המתנה נוכח העובדה שהזכויות רשומות במנהל בלבד ולא נחשבות לזכויות קנייניות. על כן, לפי החוק לא מדובר במתנה שהושלמה.

שנית, הם הוסיפו כי גרסת המערער לגבי השתלשלות העסקאות התקבלה במלואה, כולל עדותו לגבי החזרת כספי המקדמה. גרסה זו אף גובתה בעדויות בני משפחה נוספים, שאישרו כי הרישום של שני אחיו של המערער היה פרוצדוראלי בלבד.

השופטים ציינו כי אף הם התרשמו מאמינות גרסתו של המערער שאף הוכחה בראיות ובעדויות מוצקות. מכאן, שלא היה זה נכון לקבוע כי העניק לאחיו הקטן מתנה, מה גם שהשניים היו מסוכסכים. מלבד זאת, אין ספק שלאורך כל השנים המערער הוא זה שטיפל בשטח ונשא בתשלומי המיסים וההוצאות.

בסיכומו של עניין השופטים קבעו כי מכתב האיומים וההצהרה שכתב האח, עדויות בני המשפחה והשימוש הבלעדי בנכס – כל אלה מעידים שהרישום במנהל לא משקף את האמת.

לפיכך הערעור התקבל. נקבע כי המערער הוא הבעלים הבלעדי של הזכויות בקרקע ואילו אחיו חויב בהוצאות של 20,000 שקל.

• ב"כ המערער:עו"ד ירון קוסטליץ ועו"ד שמחה אלבחרי, דיני מקרקעין
• ב"כ המשיב: לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.