האחים הסתכסכו וביהמ"ש הכריע: המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה

בתה של המנוחה ביקשה לקיים את הצוואה אך בן אחר התנגד. ביהמ"ש בחן את החומר הרפואי וקבע שהמנוחה אמנם הייתה עצמאית אך מצבה המנטלי לא אפשר לה להכין צוואה.

הקשישה הלכה לעולמה בשנת 2009 והותירה אחריה צוואה מ-2006. שניים משלושת ילדיה הסתכסכו בעקבות הצוואה, שבה הורתה המנוחה להעביר לבתה חלק גדול יותר מהעזבון מאשר לבנה.

הבת הגישה בקשה לקיים את הצוואה, אולם אחיה (ובנה של המנוחה) הגיש בבימ"ש לענייני משפחה בתל אביב התנגדות לקיומה.

לייעוץ בענייני ירושות וצוואות:

עו"ד ירושות וצוואות 

הוא טען שהצוואה עומדת בניגוד לצוואה קודמת שערכה אמו ובניגוד לרצונה האמיתי לחלק את עיזבונה לשלושת ילדיה בחלקים שווים. לטענתו, באותה עת היא לא הייתה כשירה לערוך צוואה.

לדבריו, משנת 2005 חלה התדרדרות משמעותית במצבה הבריאותי של אמו והוא היה לצדה כל אותם שנים.

עוד הוא טען כי אחותו או אחרים מטעמה היו מעורבים בעריכת הצוואה והשפיעו על האם השפעה בלתי הוגנת.

הבת – התובעת – טענה שאימה הייתה כשירה לערוך הצוואה במועד שנערכה, הצוואה נעשתה מרצונה החופשי ולא הופעלה עליה שום השפעה.

לדברי הבת, בעת עריכת הצוואה אמה הייתה במצב מנטלי טוב, כך שהבינה את משמעות הצוואה והשלכותיה. לעניין זה הפנתה הבת לתוצאות בדיקות המיני-מנטל –  שמשמשות לבדיקת זכרון ואבחון אלצהיימר– ובהן נמצאו תוצאות טובות המעידות לכאורה על תפקוד ברמה יחסית גבוהה.

השופטת מירה דהן עיינה בחומר הרפואי שבו התברר כי בשנים 2004-2007 פנתה המנוחה למספר נוירולוגים ופסיכיאטרים, והתלוננה על בעיות בזכרון, קושי למצוא מילים, קושי לזהות אנשים וירידה בתפקוד בבית.

בעיות שיפוט ותובנה

אחת הרופאות שהעידה סברה שהמנוחה סבלה מבעיה הפוגעת בשיפוט ובתובנה אך פחות בזיכרון, דבר שמסביר את הסתירה לכאורה בין התלונות על בעיות "הזכרון" לבין התוצאות הטובות בבדיקת המיני-מנטל.

כלומר, הסבירה השופטת, על פי אותה רופאה גם אם הזכרון מתפקד באופן סביר בהיבטים מסוימים, בכל זאת התובנה והשיפוט של המנוחה – שהם כישורים נחוצים לצורך עריכת צוואה – היו פגועים.

מומחית מטעם ביהמ"ש העריכה שהמנוחה אכן סבלה ממחלה שנקראת דמנציה פרונטו-טמפורלית, שמתבטאת בין היתר בחוסר שיפוט וליקויים בזכרון. המומחית העריכה כי המנוחה לא הייתה מסוגלת להבין את טיבה של הצוואה.

לאחר שבחנה את הנתונים ושמעה עדויות של מספר רופאים ובני משפחה, השופטת השתכנעה שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה המדוברת וקיבלה את ההתנגדות לקיומה.

השופטת הבהירה כי ניסיונה של התובעת לטעון שהמנוחה לא סבלה מבעיות רפואיות או לגמד אותן, מתעלם מדבריה של אמה בביקוריה אצל הרופאים השונים. 

עם זאת, בכל הקשור להשפעה בלתי הוגנת, השופטת דחתה את טענות המתנגד וקבעה שהתובעת לא השפיעה על אמה ולא נטלה חלק בעריכת הצוואה, שהייתה מעשה עצמאי של המנוחה.

בהקשר זה הוסיפה השופטת כי בתקופה שבה ערכה את הצוואה, המנוחה הייתה עצמאית וניהלה את חייה לבדה – היא גרה לבדה, נפגשה עם חברים ובני משפחה ואף נהגה לשחות בקאנטרי.

בסיכומו של דבר, השופטת קיבלה את ההתנגדות לקיום הצוואה כאמור וחייבה את התובעת בשכר טרחת עו"ד והוצאות בסך 45,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד ציון סמוכה
• ב"כ המתנגד: עו"ד בועז קראוס

* עו"ד מירה סייג עוסקת בדיני משפחה וירושות וצוואות.   

** הכותבת לא ייצגה בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.