לפסק הדין בעניין אברהם באבאזדה נגד מרדכי באבאזדה
בשל ספקות רבים באשר לאמיתות חתימת הרב מרדכי אליהו ז"ל על פסק בוררות, החזיר בית המשפט העליון דיון בסוגייה לביהמ"ש המחוזי, אשר אישר את פסק הבוררות מבלי לברר לעומק את טענת הזיוף.
שני אחים ניהלו הליך בוררות בפני הרב מרדכי אליהו ז"ל, ובסופו ניתן פסק בורר בשתי החלטות שנחזו להיות חתומות על ידי הרב, אלא שרק אחת מהן נשאה תאריך. לטענת אחד האחים, פסק הבוררות לא נחתם ע"י הרב אליהו, וככל הנראה החתימה זויפה, ולפיכך הגיש תביעה לביטול פסק הבוררות לבימ"ש המחוזי בירושלים, בה טען כי נוכח זיוף חתימת הרב, בטל פסק הבוררות מעיקרו.
הרב אליהו צורף להליך כמשיב, אך נמחק ממנו כעבור זמן מה לאור העובדה כי חלה ונפטר. המחוזי דחה את התביעה בקובעו כי טענת הזיוף לא הוכחה, ופסק הבורר אושר.
בבקשת רשות ערעור שהגיש לביהמ"ש העליון טען האח, כי פסק הבורר זויף, באשר נשא מיני תכנים אשר הרב לא נהג לכתוב, כך לדוגמא, חתם הרב את שמו בצירוף התואר 'רב', ומסמכי הפסק הוכתרו בביטוי 'בשם ה' נעשה ונצליח', למרות שאינו נוהג לעשות זאת. כמו כן טען, כי הרב נהג לציין במסמכים תאריכים עבריים ולא לועזיים, כפי שצוינו במסמכי הפסק.
כן טען, כי המסמכים היוצאים מלשכת הרב ממוספרים בסדר רץ, אולם ההחלטות הנוכחיות חסרות מספור, ויתרה מזו הן גם סותרות את עצמן, וכי גם מבחינת סגנונן ותוכנן, אינן תואמות את סגנונו של הרב אליהו ז"ל. עוד טען, כי ביהמ"ש המחוזי לא היה מוסמך לאשר את פסק הבוררות, וכל שיכול היה לעשות הוא ליתן סעד הצהרתי, כי הפסק לא זויף.
לחילופין טען, כי נוכח פטירת הבורר, אשר מנעה ממנו להציג את עמדתו לעניין פסק הבוררות, היה צריך ביהמ"ש המחוזי למנות בורר אחר חלף אישור הפסק.
האח השני טען מנגד, כי תכלית התביעה היא ביטול פסק הבוררות במטרה למנוע את יישומו. כן טען, כי הוכח שהחתימה על הפסק היא של הרב אליהו ז"ל, ובכל מקרה מדובר בממצא עובדתי שאין לביהמ"ש העליון מקום להתערב בו.
השופט רובינשטיין קיבל את הבקשה. נקבע, כי לא ניתן לייחס משקל חד-משמעי לחוות הדעת הגרפולוגית והתצהירים שהגיש המשיב לתמיכה בטענה כי מדובר בחתימת הרב, כיוון שלא הועמדו לחקירה נגדית, וזאת למרות דרישתו של המבקש.
עם זאת ציין השופט, כי גם התנהגות המבקש בהליך הייתה תמוהה, בשל העובדה שלא עמד על קיום החקירות הנגדיות והשתהה בהעלאת טענותיו.
אולם, הגם שביהמ"ש המחוזי קבע כי מדובר בחתימה אותנטית, קבע השופט כי נותרו סימני שאלה לא פשוטים סביב השאלות כיצד נוצרו המסמכים מושא המחלוקת, מי ערכם, על רקע מה באו ועוד, וביהמ"ש המחוזי בעצמו עמד על הספק בזהות מחבר הפסק, ועל כן יש צורך בבירור מחדש של שאלת הזיוף, ובין היתר נדרשת בדיקה מחודשת של הרקע לכתיבת פסק הבוררות וחקירת העדים בסוגיה.
לפסק הדין בעניין אברהם באבאזדה נגד מרדכי באבאזדה
למדור: בוררות וגישור
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.