הבן שקופח, "מאבירי המשק הישראלי" כך כינה אותו השופט, טען שאמו לא היתה כשירה לערוך צוואה והייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת. התנגדותו נדחתה לאחר שהתברר שכבר קיבל מהאם 35 מיליון שקל כשהייתה בחיים, וצוואתה נועדה לאזן בין האחים.
בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב קיבל בקשה לקיום צוואה שהגיש בנה של אישה עשירה ביותר שהלכה לעולמה. בכך דחה השופט מרדכי (מוטי) לוי את התנגדותו של אחיו, שיקבל רק חלק "קטן" בסך מיליון שקל.
את הצוואה ערכה המנוחה ב-2011, בפני עורך דין ושני עדים (מתמחים שלו באותה עת). את מרבית עזבונה, שכולל דירה בישראל, נכסים ברומניה, חשבונות בנק וכספים נוספים, ככל הנראה בשווי כולל של עשרות מיליונים – היא ציוותה לבנה ד', בעוד שלבנה הנוסף ל' הקצתה סכום של מיליון שקל בלבד. המנוחה לא פירטה בצוואה נימוק להחלטה זו.
לאחר שהלכה לעולמה, ד' הגיש בקשה לקיים את הצוואה, ואילו ל' הגיש התנגדות. הטענה הראשונה של ל' היתה כי אמו לא היתה כשירה לערוך צוואה ו"לא ידעה על מה היא חותמת", בשל מצב מנטלי ובריאותי קשה, לאחר שהוצא מראשה גידול והיא נטלה תרופות רבות שהשפיעו על צלילותה ושיקול דעתה.
שנית, הוא טען להשפעה בלתי הוגנת מצדו של ד', בו היתה לדבריו האם תלויה לגמרי. לטענתו, ד' נטל חלק בעריכת הצוואה, הכתיב למנוחה את תוכנה, והצוואה לא נעשתה מרצונה החופשי.
מנגד, ד' טען שהמנוחה הייתה כשירה לחלוטין למעט חודשיים בסמוך לאותו ניתוח שעברה 8 חודשים לפני מותה. לדבריו, ההתאוששות מהניתוח הייתה מרשימה, וכעבור זמן קצר היא כבר חזרה לתפקד כרגיל.
עוד הוא טען כי אמו לא היתה תלויה בו או נתונה להשפעתו, והיא אף לא היתה מנותקת מ-ל' שיכול היה לבקרה ככל שרצה.
בתוך כך התברר כי מספר שנים לפני פטירתה, המנוחה העבירה ל-ל' סך של 35 מיליון שקל מתמורת בית שנמכר. עורך הדין שערך את הצוואה העיד בבית המשפט כי רצונה היה לאזן את מצב זה, ולהעניק לד' את מרבית רכושה.
דעתנית וחיונית
לאורך 76 עמודים ניתח השופט לוי את התיק, שהפך ל"מגה תיק" עם עדים רבים, פרוטוקולים וטענות שנשאו מאות עמודים. בכל הקשור לכשירותה של המנוחה, לנוכח עדויות רופאים מעורבים, וכן אחות שטיפלה בה, עובדת סוציאלית ואחרים – קבע השופט כי לא הוכח שהמנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה.
עדות מכריעה בעניין זה היתה עדותו של המתנגד עצמו, שהעיד כי נהג לבקר את אמו. השופט תהה כיצד ייתכן שלאורך תקופה הוא לא הבחין בזמן אמת בשינוי כלשהו במצבה של האם (למשל אבדן זיכרון או צורך בסיוע) ולא פנה לאף גורם בעניין זה.
את הטענה להשפעה בלתי הוגנת השופט דחה לאחר ששוכנע כי המנוחה היתה עצמאית הן פיזית והן קוגניטיבית, וציין כי התרשם שמדובר באישה "דעתנית, חכמה, חיונית היודעת בדיוק את אשר היא רוצה ופועלת להשיגו..."
השופט אף שוכנע כי לא מדובר בצוואה מנשלת כי אם "צוואה מתקנת", לנוכח עדות עורך הדין, שלפיה המנוחה רצתה להשוות בין ילדיה.
לכן בסיכומו של דבר, נקבע כי הצוואה תקוים. המתנגד חויב לשלם למבקש הוצאות משפט בסך 75,000 שקל.
- ב"כ התובע (המבקש): עו"ד בעז קראוס, עו"ד נועה בינדר שטיינברג, עו"ד סיני אליאס
- ב"כ הנתבע (המתנגד): עו"ד יוסף מנדלסון, עו"ד עירית רייך זיו, עו"ד יוחאי הורביץ
עו"ד יעל זקס מנשרי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.