לחולה נגרם נקב במעי במהלך קולונוסקופיה שבוצעה בו ב-2003 בבית החולים שיבא. הוא נפטר כשנה וחצי לאחר הבדיקה, ללא קשר אליה, אך לטענת התובעים היא פגעה קשות באיכות חייו. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי לא הוכחה רשלנות בביצוע הבדיקה ודחה את התביעה.
בתביעה כנגד בית החולים שיבא, שהוגשה על ידי עזבון המנוח ואלמנתו, נטען כי ביוני 2003 אובחן המנוח כסובל מסרטן במעי הגס והופנה לבדיקת קולונוסקופיה (החדרת צינורית למעי). המנוח, שהיה אז בן 76, עבר שתי בדיקות קולונוסקופיה רגילות שנכשלו כיוון שהגידולים במעי גרמו לחסימה שלא אפשרה את ביצוען.
לייעוץ בתחום
פנו לעורך דין רשלנות רפואית
באוקטובר 2003 הוחלט לבצע בו בדיקת קולונוסקופיה וירטואלית, המבוצעת באמצעות ניפוח המעי הגס על ידי אוויר. לטענת התובעים, הבדיקה בוצעה ללא התחשבות בגילו המתקדם של המנוח ובעברו הרפואי וגרמה לנקב במעי. המנוח הובהל לניתוח חירום בו נכרת חלק מהמעי והותקנה סטומה (תומכן שמחבר את חלקי המעי). עקב כך נפגמו אנושות איכות חייו ומצבו הנפשי.
התובעים תמכו את טענותיהם בחוות דעת רפואית לפיה היה על הרופאה שביצעה את הבדיקה לנקוט משנה זהירות בניפוח האוויר ולעשות את הפעולה באיטיות תוך ניטור מתמיד של הבטן.
בית החולים הכחיש את טענות התובעים וצירף חוות דעת מומחה מטעמו לפיה הבדיקה היתה הכרחית כדי לברר את מיקום הגידולים לקראת ניתוח, והנקב שנגרם הוא אחד הסיבוכים הצפויים של הבדיקה.
"חכמים לאחר מעשה"
השופטת דליה גנות קבעה כי מדו"ח הבדיקה עולה שלא התרחש בה אירוע יוצא דופן וההנחה היא שהיא בוצעה תוך התחשבות בנתוניו האישיים של המנוח.
השופטת ציינה כי המומחים הרפואיים של שני הצדדים הסכימו כי ההחלטה לבצע את הבדיקה לא היתה שגויה וכי מדובר בהחלטה רפואית סבירה ונכונה בנסיבות.
באשר לאופן ביצוע הבדיקה דחתה השופטת את טענת התובעים כי היא בוצעה ברשלנות ו"בזחיחות". לדבריה, התובעים לא הוכיחו כי הבדיקה לא נעשתה כראוי וברגישות, ולמרות שבמבחן התוצאה נגרם למנוח נזק, לא מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מהתרשלות.
השופטת קבעה כי מחומר הראיות עולה שהנקב נגרם במהלך הבדיקה בשל החלשות דופן המעי ולא מביצוע הפעולה באופן כוחני כפי שרמזו התובעים.
לפיכך קבעה השופטת כי לא היתה כל התרשלות מצד בית החולים, לא בהחלטה על ביצוע הבדיקה, שהיתה הכרחית לאבחון מצבו של המנוח, ולא באופן ביצועה. "מדובר בהתממשות של סיכון ידוע ומוכר, אז והיום, שאין מקורו בהתרשלות", כתבה השופטת.
השופטת הדגישה כי המבחן שעל בית המשפט להפעיל על מנת לקבוע האם התרשל הרופא, אם לאו, איננו מבחן של "חכמים לאחר מעשה", אלא של הרופא "הממוצע" בשעת מעשה, ונקבע לא אחת, כי רופא, בשר ודם, עשוי לטעות, אולם לא כל טעות מהווה רשלנות.
השופטת דחתה את הטענה כי אלמלא הנקב במעי לא היה צורך להתקין למנוח סטומה ואיכות חייו לא היתה נפגמת כל כך. השופטת קיבלה בעניין זה את עדות המנתח שהתקין את המתקן לפיה היה מתקין אותו בכל מקרה לנוכח הגידולים הקשים מהם סבל המנוח.
השופטת קבעה בנוסף כי לא הוכח קשר בין מצבו הנפשי של המנוח לבין האירוע המדובר, ומצב זה נבע מהמחלה הקשה ממנה סבל.
לפיכך דחתה השופטת את התביעה וקבעה כי התובעים ישאו בשכ"ט עו"ד בסך של 40,000 שקל בצירוף הוצאות הנתבעים.
- ב"כ התובעים: עו"ד א. לוי, עו"ד ט. שליט
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ד. לוין
* עורכת דין בתיה קפלן עוסקת ברשלנות רפואית
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לוייר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.