בית המשפט העליון אישר באחרונה את ביטול הפסק שניתן ב-2015. השופט יורם דנציגר הדגיש שגם כשצדדים מסכימים על סדרי דין גמישים הדבר לא פוטר את הבוררים מחובת ההגינות והשקיפות.
בתחילת 2010 התעוררה מחלוקת בין שתי משפחות מאום אל פאחם, משפחת ג׳בארין ומשפחת אגבאריה, בשאלת הבעלות על שטח בעיר. הסכסוך הגיע לבית המשפט המחוזי בחיפה ובמסגרתו הסכימו הצדדים להעביר את המחלוקת לבוררות.
המשפחות קבעו ביניהן שימונו שלושה בוררים, שההליך ינוהל בהתאם לדין השרעי ושהבוררים לא יהיו כפופים לדין המהותי, לסדרי הדין ולדיני הראיות.
בספטמבר 2015 ניתן פסק הבוררות ובמסגרתו הבוררים קיבלו את טענת ג׳בארין כי הוא שרכש את החלקה ראשון ולכן זכותו גוברת.
אגבאריה לא השלים עם התוצאה ופנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הבוררות. הוא טען שהבוררים לא התייחסו לטענתו שהסכם הרכישה שהציג ג׳בארין מזויף. עוד לדבריו, הבוררים לא שמעו את העדים שביקש לזמן והוא עצמו לא זומן לכל הישיבות ולא יכול היה להשמיע טענותיו.
ג׳בארין התנגד לביטול הפסק וטען שלא נפל בו פגם. הוא הדגיש שהבוררים אפשרו לאביו של אגבאריה, שהיה מעורב בכל ההליכים, להשמיע את טענותיו ולכן לא נפל פגם באי זימונו של הבן. עוד לטענתו, אגבאריה יכול היה להעלות את טענותיו בעניין אי שמיעת עדים ואי בחינת ראיות במהלך הליך הבוררות עצמו.
אך בחודש מרץ השנה בית המשפט המחוזי ביטל את פסק הבוררות לאחר שקיבל את טענות אגבאריה שלפיהן אופן ניהול ההליך, ובייחוד אי מתן אפשרות להביא עדים וראיות, מהווים פגם מהותי. בית המשפט קבע שהבוררים התעלמו מהראיות שהציג לפניהם אגבאריה ומהעדים שביקש לזמן. כמו כן נקבע שהעד המרכזי בפרשה הופיע בפני שני בוררים בלבד ולאגבאריה או אביו לא הייתה הזדמנות להאזין לעדותו ולהגיב לה ובכך נפגעה ״שקיפות״ ההליך.
בעקבות פסק הדין פנה ג׳בארין בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. הוא טען שלא הייתה הצדקה לביטול פסק הבוררות ולמעשה בית המשפט המחוזי החליף את שיקול דעתם של הבוררים בזה שלו.
לשיטתו, בית המשפט התעלם מהסכמת הצדדים לקיים את הליך הבוררות בהתאם לדין השרעי ולכן הבוררים היו פטורים מהדין המהותי ודיני הראיות. בנסיבות אלה, הם לא היו חייבים להתייחס לכל אחת מהעדויות והראיות בנפרד.
באשר לעדות העד המרכזי טען המבקש שאמנם היא ניתנה בפני שני בוררים בלבד אך ניתן היה לקבל את עדותו מאחר שנשבע בקוראן.
כללי צדק טבעי
אך השופט יורם דנציגר דחה את הבקשה והבהיר שמוסד הבוררות אמנם מעניק אוטונומיה לצדדים לעצב את ההליך כראות עיניהם אך ״אין משמעות הדבר כי הבוררים פטורים מעמידה באמות מידה מסוימות, כגון שמירה על כללי הצדק הטבעי״.
השופט הסביר שהגמישות הדיונית של הליך הבוררות לא אמורה למנוע מהצדדים אפשרות נאותה להביא את ראיותיהם לפני הבוררים, או להתמודד עם ראיות הצד השני.
במקרה זה, קבע השופט, נפל פגם משמעותי בהליך בכך שרק שני בוררים שמעו את עדות העד המרכזי ובכך שלאגבאריה לא ניתנה הזדמנות להתייחס לעדות. זאת ועוד, הבוררים לא התייחסו בצורה מספקת לעדים ולראיות מצדו של אגבאריה.
בהתייחס להסכמות בין הצדדים בעניין אופן ניהול הבוררות כתב השופט: ״אינני סבור שבגמישות הוראות ההסכם יש כדי להקנות לבוררים אפשרות שלא להתייחס לראיות, לא לזמן עדים או לשמוע עדים במותב חלקי וחסר״.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ המבקש:עו"ד בוררות תאופיק ג'בארין
- ב״כ המשיב: עו"ד יואב ביין
עו"ד רונן סטי
עוסק/ת ב-
דיני בוררות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.