בפסק דין שפורסם לאחרונה, ביה"ד הרבני באריאל קיבל תביעתה של אם, וחייב את האב להמשיך לשלם. הדיין הסביר שלא הגיל קובע, אלא מצבם הכלכלי של הצדדים והעובדה שהבן לא יוכל לפרנס את עצמו.
הצדדים נישאו ב-1994 והתגרשו בשנת 2000, עם ילד אחד שנולד ב-1998. בהסכם גירושין נקבע כי המשמורת תהיה אצל האם, ואילו האב ישלם מזונות כמובן, שנקבעו בסך כ-3,000 שקל לחודש.
בהסכם לא נקבע עד איזה גיל האב יצטרך לשלם. לאחרונה, הגישה האם תביעה בביה"ד הרבני האזורי באריאל, בה ביקשה לחייב את האב במזונות, מדור והוצאות חינוך, גם לאחר הבן יגיע לגיל 18, וזאת מאחר שהוא ממשיך לעוד שנת לימודים במוסד שבו הוא לומד.
האם טענה שיש להמשיך את חיוב המזונות והמדור באותה צורה עד שהבן יסיים ללמוד, היות שהנסיבות לא משתנות, וכן לחייב את האב בהוצאות חינוך כגון שיעורי עזר ושיעורים פרטיים, שכן הבן אובחן כבעל צרכים מיוחדים.
האם הוסיפה, בין היתר, כי אין לה כסף מאחר שהיא צריכה לכלכל שני ילדים נוספים מנישואיה השניים.
האב טען מנגד כי כל החיובים צריכים להיפסק כשהבן מגיע לגיל 18, היות שהמשמורת נקבעה עד גיל זה בלבד, ואילו הוא מסכים שהבן יעבור לגור אצלו.
עוד נטען בין היתר כי החיוב כלפי הבן הוא רק מחובת "צדקה", החלה גם על האם באותה מידה. בנוסף, לדבריו, האם נשואה לבעל עשיר וחייה ברווחה גדולה.
גם אם כבר "גדול"
אב"ד הרב מאיר פרימן הבהיר כי סיום המשמורת המצוין בהסכם אינו "מפסיק" את הצרכים של הבן, שימשיך להיזקק למזונות באותה מידה, כיוון שלא יוכל לצאת לעבוד.
בהקשר זה הדיין הזכיר שבהסכם לא נקבע שהאב לא מחויב לאחר גיל 18. במצב שכזה אין לקבוע שהאם צריכה לשאת בהתחייבויות לבדה, והחיוב ייעשה מתוך בחינת הצרכים של הילד.
הדיין הבהיר כי לאחר גיל 18 המזונות הם מ"דין צדקה", ולכן יש לבדוק את מצבם הכלכלי של הצדדים וכן את צרכיו של הבן. הדיין הגיע למסקנה שהאב בגד "אמיד" ואילו הבן "נזקק", ולכן האב חייב במזונות.
הדיין אף דחה את טענות האב שהאם עשירה, שכן מקור הכספים נובע מבעלה. הדיין אף ציין כי "יש לדחות את טענת האב שהבן יכול לעבור לגור אצלו. שכן הקובע את מקום מגורי הילד הוא טובת הילד בלבד. גם אם אנו עוסקים בבן גדול, ועוסקים בחיובים מתורת צדקה, עדיין יש להתחשב בצרכי הילד".
עם זאת, תביעתה של האם לדמי מדור נדחתה, והאב חויב רק בסכום של 3,00 שקלים בלבד עבור הוצאות המדור (חשבונות, ארנונה וכו'). בסוגיה זו הדיין הבחין בין יכולתה של האם לספק לבן מזונות לבין יכולתה לספק לו מדור, שכן הבן גר בחדר בחדר משלו בביתה של התובעת ובעלה, כך שאינו בגדר "נזקק" בכל הקשור למדור.
בסיכומו של דבר, נקבע כי עד סיום לימודי הבן, האב ישלם לו מזונות חודשיים בסך 1,600 שקל, ויששתף במחצית מהוצאות החינוך. בנוסף, ביצ הדין רשם את הצהרת האב שלפיה הוא יספק לבן את כל צרכיו בתקופת גיוסו לצבא.
הרב מאיר קאהן והרב יצחק רפפורט הצטרפו לפסק הדין.
עו"ד יהודה שוורץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.