במסגרת הליכי פשיטת רגל, "מזרחי טפחות" הגיע להסכמות עם זוג חייבים שדירתם תמומש לטובתו בכפוף לתשלום דיור חלופי. הדירת מומשה, אך הבנק נסוג מהסכמתו. השופט מתח ביקורת על הבנק שפעל מתוך אינטרס צר.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את בקשתם של שני חייבים נגד בנק מזרחי טפחות והורה לבנק לשלם להם 144,000 שקל עבור דיור חלופי, לאחר שימש את דירתם
"הצדדים הגיעו להסכמה כי הדירה תמומש, וכנגד זאת יהיו החייבים זכאים לדמי דיור חלוף, בסכום שסוכם. דירת החייבים מומשה, ועתה, לאחר שהחייבים קיימו את מלוא חלקם בהסכמה, נסוג הבנק מהסכמתו לתשלום דיור חלוף. אין מקום לאפשר לבנק לסגת מהתחייבותו, לאחר שהחייבים קיימו את חלקם בהסכמה", כתב השופט עמית כהן.
בשנת 2016 ניתן צו כינוס לנכסיהם של החייבים, במסגרת הליכי פשיטת רגל. בתחילת 2017 הבנק ביקש לממש את דירתם של החייבים באשקלון, המשועבדת לטובתו, דרך תיק הוצאה לפועל.
בתחילה החייבים התנגדו,אולם בחודש אפריל 2018 הצדדים הגישו יחד בקשה להסכם שלפיו הדירה תמומש, ואילו החייבים יהיו זכאים לדמי דיור חלופי בסכום של 144,000 שקל, שישולמו על ידי הבנק.
אלא שמאוחר יותר הבנק טען כי בשלב זה הסכים לשלם רק חלק מתשלום הדיור החלופי, וכי יש לדחות את בקשת החייבים ולקבוע שהעברת דמי הדיור החלופי תיבחן לאחר הכרעת הנאמן בהליך לעניין גובה החוב והיקף השעבודים שברשות הבנק.
מעורר חשש
בפתח הכרעתו השופט כהן הבהיר כי "בניגוד לטענת הבנק, הצדדים (כולל בעל התפקיד והכונ"ר) לא הסכימו ובית המשפט לא אישר את הסכמת הבנק עם החייבים באשר לגובה החוב המובטח או החובות המובטחים בשעבוד על הדירה. בדיון הסכימו הצדדים ביחס למימוש הנכס וגובה הדיור החלוף, וזו ההסכמה שאושרה".
בעניין זה השופט ציין כי קשר בין בדיקת גובה החוב המובטח לבין הסכמת הצדדים לגבי מימוש הנכס וגובה הדיור החלופי.
"אם יסתבר שהבנק פעל כהלכה וכדין, הרי שמלוא החוב יאושר כחוב מובטח ואין מקום לשנות את ההסכמה. אם יסתבר שהבנק ניסה לנצל את מעמדו, ולשדרג את מעמדו מנושה רגיל לנושה מובטח (ביחס לחלק מהחוב), הרי שמדובר בהתנהלות בניגוד לדין, חסרת תום לב, וספק בעיני אם יהיה מקום לאפשר לבנק לסגת מהסכמתו", הוסיף השופט.
לפי השופט, טענת הבנק שלפיה יש קשר בין גובה החוב המובטח לגובה דמי הדיור החלוף, מעוררת חשש להתנהלות חסרת תום לב של הבנק. שכן עולה ממנה שהבנק היה מוכן להעניק לחייבים דמי דיור חלוף בסכום גבוה, על חשבון הנושים האחרים, כאשר היה סבור שמלוא החוב כלפיו יאושר בשל מעמדו כונשה מובטח – מה שמעניק לו עדיפות ("דין קדימה").
אולם, כאשר הסתבר שייתכן שגובה החוב המובטח יופחת, טוען הבנק כי מדובר בתשלום מוגדל.
השופט אף הבהיר כי הבנק סבור שהסכום שסוכם גבוה מדי, הוא לא היה רשאי להגיע להסכמה עם החייבים כדי להקל על המימוש, תוך ראיית האינטרס הצר שלו ופגיעה באינטרס של יתר הנושים.
בסיכומו של דבר, השופט הבהיר כי כמו כל נושה, הבנק "אינו רשאי להחליט על דעת עצמו לא לקיים את ההסכם וההחלטה, וכך הוא עושה בהחלטתו החד צדדית שלא להעביר לחייבים את דמי הדיור החלוף", וקבע כי הבנק ישלם את הסכום המוסכם במלואו.
לנוכח התנהלותו, הבנק חויב לשלם את הוצאות הבקשה לקופת פשיטת הרגל, בסכום של 4,000 שקל.
- ב"כ החייבים: עו"ד חנן עזרן
- ב"כ הבנק: עו"ד יניב אידל
עו"ד גיל זיסר
עוסק/ת ב-
הוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.