האיש נכנס להליכי פשיטת רגל כשנה אחרי שחתם על הסכם גירושין בו וויתר על חלקו בדמי השכירות בדירה. בית המשפט קבע כי הנכס שייך לשני הצדדים ומדובר בהענקה פסולה. עם זאת, הגרושה לא חויבה להחזיר כספים
השופטת עפרה אטיאס הכריעה לאחרונה בבקשה של נאמן בעניין הסכם גירושין של אדם שנמצא בחובות עתק. בהחלטה נקבע כי דירה בחיפה שרשומה על שם גרושתו של החייב היא נכס משותף ויש לבצע לגביה פירוק שיתוף. עם זאת, מאחר שעוד קודם להסכם הגירושין הסכימו בני הזוג כי אמה של האישה תוכל לגור בנכס בשכירות של 7,000 שקל עד יום מותה, השופטת קבעה שהפירוק יהיה כפוף להתחייבות זו כלפי האם.
ביולי 2019 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לבקשת נושה של אחת מהחברות שבבעלותו שקרסה. בסוף אותה שנה הוא הוכרז כפושט רגל והוגשו נגדו תביעות חוב בסכום של מעל 290 מיליון שקל.
בינואר 2020 ביקש הנאמן להורות על ביטול הסכם הגירושים שנחתם במאי 2018 בין החייב לגרושתו. הנאמן טען שהחייב ביצע במסגרת ההסכם הענקות פסולות לגרושה.
הדיון התמקד בין היתר בבקשת הנאמן לביטול הענקה ביחס לנכס בחיפה שרשום על שם הגרושה. הנאמן ציין כי במסגרת ההסכם ויתר החייב על חלקו בדמי השכירות המתקבלים מהנכס. הוא הוסיף כי בדירה גרה אם הגרושה בשכירות של 7,000 שקל בחודש וכי החייב ויתר על חלקו בדמי השכירות והסכים שהאם לא תפונה עד יום מותה.
כל זאת, לטענת הנאמן, כשהגרושה מודעת למצבו הכלכלי הקשה של החייב ולהתחייבויותיו שחלקן קשורות לנכסים שהועברו לחזקתה הבלעדית של הגרושה.
לטענת הנאמן, על פי הסכם הגירושין הדירה בחיפה היא נכס משותף ויש להורות על רישום חצי מהזכויות בדירה על שם החייב ובתוך כך להורות על פירוק השיתוף בנכס לאלתר. עוד הוא עתר להורות לגרושה להשיב לקופת הכינוס את חלקו של החייב בדמי השכירות.
הגרושה טענה שהנאמן לא הוכיח את בעלותו של החייב בנכס בחיפה, ומדובר בנכס ששייך לה בלבד ומומן על ידי הוריה.
כוונת שיתוף
השופטת עפרה אטיאס מבית המשפט המחוזי בחיפה קבעה השתכנעה שהחייב הוא בעלים של חצי מהדירה, וזאת עוד קודם להסכם הגירושין. היא ציינה שבהסכם הוצהר במפורש כי שני הצדדים הם בעלי הזכויות בדירה וזאת חרף רישומה על ידי האישה.
"גם אם אצא מנקודת מוצא כי הדירה נרכשה ברובה מכספים שהועברו על ידי הוריה של המשיבה, הרי שאין בכך לשנות מן המסקנה כי לאור תוכנו של הסכם הגירושין, ראו החייב והמשיבה בדירה בפנורמה נכס משותף, וכי הייתה כוונת שיתוף ביחס לנכס זה", כתבה השופטת.
במקביל קבעה השופטת כי לא ניתנה תמורה בת ערך כנגד ויתור החייב על חלקו בדמי השכירות כל עוד אמה של הגרושה גרה בדירה כך שמתקיימים התנאים לביטול ההענקה
ואולם, השופטת לא חייבה את הגרושה להפקיד כספים בגין דמי השכירות המגיעים לחייב, שכן הדבר יוביל לתוצאה לא הגונה ולא צודקת. זאת, בין היתר לנוכח העובדה שהוריה של הגרושה עזרו לבני הזוג באופן שאפשר את רכישת הדירה.
בסופו של דבר הורתה השופטת על פירוק השיתוף בדירה, אך בכפוף להבטחת זכויותיה של אם הגרושה להמשיך לגור בנכס עד אריכות ימיה בשכר דירה של 7,000 שקל לחודש.
הגרושה חויבה בהוצאות בסך 10,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
עו"ד זהבה סלמון
עוסק/ת ב-
חדלות פירעון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.