שמעון שינה היה שמאי בשירות המדינה והורשע בהונאה של ביטוח לאומי. החוב נוצר בהליך אזרחי שניהל נגדו המוסד. בית המשפט דחה את טענת הנאמן כי בשל חזקת השיתוף יש להעביר את זכויותיה של האישה בדירות בני הזוג לטובת הנושה
השופטת אילת דגן דחתה לאחרונה תביעה שהגיש נאמן שמונה לנכסיו של שמעון שינה נגד אשתו. שינה עבד כשמאי בשירות המדינה והורשע יחד עם שמאים נוספים בשירות המדינה בהונאת ביטוח לאומי במיליוני שקלים. הנאמן ביקש לממש את זכויותיה של האישה בשלוש דירות שרכשו בני הזוג. פסק הדין התבסס בין היתר על כך שהחובות נוצרו בפעולות מרמה חריגות וכי לא הוכח שהאישה נהנתה מהסכומים העצומים.
הבעל נכנס להליכי חדלות פירעון ב-2017 בגין חוב לביטוח לאומי בסך של 30,000,000. החוב נוצר בעקבות הליך אזרחי שהגיש המוסד נגד הבעל, לאחר שהוא הורשע בהליך פלילי בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בזמן שעבד כשמאי בכיר באגף השמאי הממשלתי. הבעל, יחד עם שמאים אחרים, גזלו סכומי עתר בשיעור מיליוני שקלים במרמה מהקופה הציבורית ושלשלו אותם לכיסם. הבעל הציג חשבונות שכר טרחה כוזבים וקיבל תשלומים שלא הגיעו לו.
בתביעה עתר הנאמן להצהיר כי מכוח יחסי השיתוף בין בני הזוג האישה חייבת בחובות של בעלה יחד עמו. לטענתו, יש לבטל העברות שביצעה האישה לילדיה בשנים 2010, 2012 ו-2014 בהן העבירה להם את זכויותיה בשלוש דירות משותפות לה ולבעלה, להחזיר את הרישום על שם האישה ולממש אותן לטובת הנושה.
האישה טענה כי היא אינה חייבת בחובות בעלה ו-50% מהזכויות בדירות הן שלה ולכן היא הייתה זכאית להעבירן לילדיה. עוד הדגישה האישה כי היא אדם נפרד מבעלה וההליך הפלילי והאזרחי אינם מחייבים אותה.
היא ציינה שהדירות בהן מדובר נרכשו לפני 1996, השנה בה החלו מעשי המרמה ונוצרו חובות הבעל. היא הוסיפה כי חזקת השיתוף לא רלוונטית מקום שבני הזוג בחרו מלכתחילה לכונן הפרדה בזכויותיהם באופן שרשמו את הדירות בבעלות שניהם בחלקים שווים.
הנאמן השיב כי בני הזוג חיו חיי נישואים תקינים ונהנו ממנעמי החיים המשותפים ובכלל זה מכספי המרמה בהיקף עצום שנטל הבעל, כך שהם חייבים שניהם בחובות שהתהוו כתוצאה מכך.
פעולה חריגה
השופטת אילת דגן מבית המשפט המחוזי בחיפה הבהירה שאין כל ראיה שהאישה הייתה שותפה למעשי המרמה או ידעה עליהם.
היא הוסיפה כי אמנם לפי הפסיקה השיתוף בחובות הוא תמונת המראה של השיתוף בזכויות בין בני זוג. עם זאת, הלכה זו לא נועדה לסייע לנושים להפוך את בן הזוג תם הלב לחייב נוסף אוטומטי.
לדבריה, השיתוף בחובות יהיה כל עוד מדובר בחוב שנוצר במהלך חיים תקינים כהוצאה מקובלת לקיום משפחה. החזקה אינה חלה על חוב אישי שיצר אחד מבני הזוג או מפעולה חריגה שלא שירתה את התא המשפחתי. עוד הדגישה השופטת כי במקרה זה, החוב לא נוצר בקשר לנכסים שבמחלוקת.
זאת ועוד, אין לדעת לאן הלך הכסף שהושג במרמה וההרגשה אולי אינה נוחה אך הנאמן לא הצליח להתחקות אחריו ולא הראה איך בוזבז או נשמר. בפועל, הנאמן לא הביא כל ראיה שתלמד על הנאת האישה מהכסף ואין הוכחה לסכומי עתק שהוכנסו לקופת החיים המשותפים.
בנסיבות אלה יש לכבד את רצונם של בני הזוג לבצע הפרדה רכושית ביחס לכל אחת מהדירות שנרכשו זמן רב לפני האירועים מושא התיק.
לפיכך דחתה השופטת את התביעה וחייבה את הנאמן בשכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מסלה אייצ'לותם
עוסק/ת ב-
חדלות פירעון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.