בני הזוג התגרשו ביוזמת הבעל, לאחר שלושה הריונות שנכשלו. דייני בית הדין הרבני בתל-אביב לא הסכימו עם גישתו לגבי הכתובה, גם לנוכח העובדה שבגד באשתו, וחייבו אותו לשלם לה 300,000 שקלים.
בני הזוג נישאו ב-1999 אולם לא הצליחו להביא ילדים לעולם לאחר שהאישה חוותה שלוש הפלות טבעיות. בשנת 2014 הם התגרשו, לאחר שהבעל סירב לשלום בית. במועד הגירושין הם הסכימו שענייני הכתובה והרכוש יידונו בבית הדין הרבני אחרי הגירושין.
האישה הזכירה שכל הזמן ביקשה שלום בית אך הבעל סירב ועזב אותה לטובת אישה אחרת, שאף הביא עמה ילד בעודו נשוי. מעבר לחלוקת הרכוש היא ביקשה לקבל מחצית מסכום הכתובה שעמד על מיליון שקלים וכן תביעה לפיצויים.
במהלך אחד הדיונים בעניין הכתובה, האישה הסכימה לסכום של 300,000 שקלים, אולם לאחר מכן חזרה בה ותבעה סכומים גבוהים יותר.
הבעל הודה שהכניס להיריון אישה אחרת עוד לפני הגירושין, אולם לטענתו היה זה לאחר שהוא ואשתו כבר נפרדו. הוא טען שהגירושין באו עקב העובדה שהאישה לא הצליחה להחזיק עובר ברחמה, ולכן לפי ההלכה לא מגיעה לגרושתו כתובה, שכן דינה כדין "אשה שהוחזקה לנפלים".
הפלות אינן מום
בתחילת הכרעתם, אב בית הדין הרב מאיר פרימן והרבנים מאיר קאהן ויצחק רפפורט, הסבירו שבאופן עקרוני האישה לא הפסידה את כתובתה, היות שהבעל הוא שרצה בגירושין ויצר קשר עם אישה אחרת, בעוד שהאישה ניסתה לשקם את הנישואין.
הדיינים קיימו דיון הלכתי מעמיק, במסגרתו הוקדשו עמודים רבים לסוגיית זכאות לכתובה של "אשה מפלת" – אישה שהפילה שלוש פעמים – והדעות השונות שהובעו לאורך הדורות, מן התלמוד הבבלי דרך הרמב"ם ועד לשולחן ערוך.
בעיקרו של דבר, הדיינים הבהירו שאישה במצב זה לא מפסידה את כתובתה. "מאחר שהבעל הוא המחוייב במצוות פריה ורביה ולא האשה, על כן רואים את ההפלות כעונש לבעל שלא זכה להיבנות מהאשה ולקיים את המצוה המוטלת עליו. מאחר שלא רואים את ההפלות כמום באשה, על כן האשה לא מפסידה כתובתה", כתבו.
לאחר הקביעה העקרונית שהאשה זכאית לכתובה ולתוספת הכתובה המשיכו הרבנים ובחנו מה הוא גובה הכתובה ההולם את הנסיבות. לאחר בחינת ההיבטים ההלכתיים ולנוכח העובדה, הדיינים החליטו להעמיד את דמי הכתובה על 300,000 שקלים, ולראות כאן "מחילה" של האשה על שאר סך הכתובה, בשל הסכמתה לסכום זה (לפני ששינתה את דעתה).
בהמשך פסק הדין הדיינים דחו את תביעתה של האישה לפיצויים, וזאת מאחר שבהסכם הגירושין נאמר שאין כל תביעות הדדיות נוספות בין הצדדים.
ביחס לחלוקת הרכוש, הדיינים קבעו כי מכיוון שלא התקיים דיון מסודר בנושא, האישה רשאית להגיש לבית הדין בקשה למתן צווים לגילוי מסמכים כדי להוכיח טענותיה בדבר קיומו של רכוש המצוי בידי הבעל.
בסיומו של פסק הדין הדיינים הבהירו שהבעל יוכל לשלם את סכום הכתובה גם כתשלום עבור חלוקת הרכוש, שכן בית הדין לא מחייב בכפל חיובים – גם ברכוש וגם בכתובה. כלומר, אם האישה תוכיח שלבעל נמצאות זכויות ביותר מסך של 600,000 שקלים, היא תהיה זכאית לקבל מחצית מהזכויות שיימצאו.
- ב"כ התובעת: עו"ד אבי גפן
- ב"כ הנתבע: עו"ד קלמן זילבר
עו"ד רות דיין-וולפנר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.