מתווכת שהציעה לבעל דירה במגדלי גינדי להשכיר אותה לתושב חוץ תמורת עשרות אלפי שקלים, גרמה לו לבטל עסקה עם שוכר אחר. לאחר שתושב החוץ נעלם, בעל הדירה תבע אותה וזכה: המתווכת לקחה אחריות על העסקה והיא זו שתישא בהפסדים שנגרמו לבעל הדירה.
בדצמבר 2014 טלפנה מתווכת לבעל דירה במגדלי גינדי ברחוב הגלעד שברמת גן, והציעה לו להשכיר את הדירה לאיש עסקים מצליח בשם וויליאם.
לייעוץ בענייני שכירות
פנו ל- עורך דין מקרקעין
למשכיר כבר הייתה עסקה כמעט סגורה על הפרק שאמורה להכניס לו שכירות בסך 31 אלף שקל לארבעה חודשים. אלא שלמתווכת הייתה עסקה כדאית יותר – המשכיר יקבל את אותו הסכום למחצית התקופה, מראש ובמזומן.
המשכיר, שחשש מהעסקה משום שהשוכר המיועד גר בחו"ל, ביקש מהמתווכת שתדאג לצ'ק ביטחון, אולם משזו לא סיפקה אותו, הוא ביקש ממנה שתישא באחריות לעסקה והיא אישרה זאת במסרון ששלחה לנייד שלו, אף על פי שהשוכר עצמו עוד לא ראה את הדירה.
מפה לשם, השוכר המיועד הגיע לדירה בתאריך המתבקש, אולם ביקש להביא את אשתו להעיף עליה מבט ומאז מעולם לא חזר, ובעל הדירה נותר קירח מכאן ומכאן.
בתביעה שהגיש מספר חודשים לאחר מכן לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב נגד המתווכת, הוא דרש ממנה 32 אלף שקל עבור ארבעה חודשי שכירות שהפסיד, הוצאות הכנת הדירה ופיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לו.
המתווכת הסבירה שלמעשה היא לא הכירה את אותו וויליאם ומעולם לא התכוונה להיות אחראית כלפיו. לטענתה אמנם היא אישרה לבעל הדירה את תנאי השכירות במסרון, אך רק לאחר שהרגיע אותה והבטיח שהאישור הוא רק בשבילו. לדבריה, היא האמינה בעסקה וקיוותה שכולם ירוויחו ממנה, אך כמו בעל הדירה, גם היא נפלה קורבן לעוולה. עוד הוסיפה המתווכת כי בעל הדירה, שלא דאג להבטיח את ההתקשרות בבטוחה מתאימה מול השוכר, מנסה עכשיו להתעשר על חשבונה, כשלמעשה עליו לבוא בטענות רק לעצמו.
הסתמך עליה
השופט טל חבקין קיבל את התביעה בחלקה.
השופט פתח בכך ששני הצדדים נפלו קורבן לניהול מו"מ בחוסר תום לב מצד וויליאם, אלא שהוא נעלם, ונשאלת השאלה על מי תוטל האחריות.
לדעתו, הסתמכות התובע על התנהגות הנתבעת, שהביעה הסכמה בכתב לקחת אחריות לסיכון שנוצר מניהול מו"מ עם שוכר פוטנציאלי שהוא תושב חוץ, היא סבירה, בפרט כשלא הייתה לתובע שום דרך אחרת לשמור על עצמו אם השוכר יפר את ההתחייבות.
השופט סבר שהנתבעת לא נהגה בזהירות המתבקשת בסיטואציה שכזו, ובמקום לאשר לתובע במסרונים כי היא סומכת על הלקוחות ואחראית לעסקה, היה עליה להסביר לו שהיא לא יכולה להתחייב בשם לקוחותיה, במיוחד כשאינה מכירה אותם היטב.
במקום להשאיר לתובע את הדילמה כיצד לפעול – האם לקחת את הסיכון או לחתום על העסקה הבטוחה שהייתה לו לפני כן, היא למעשה גרמה לו להסתמך על דבריה ולהתקדם במו"מ ה"מסוכן".
לבסוף פסק השופט כי הנתבעת תשלם לתובע 11,076 שקל – שכר הדירה עבור 11 יום, ממועד הכניסה המתוכנן של וויליאם ועד שנכנס שוכר אחר, וההפרש בין דמי השכירות החודשיים שהיה אמור לקבל מוויליאם לאלו שקיבל בפועל מהשוכר שנכנס במקומו.
לא נפסקו הוצאות.
* עו"ד מיכאל אבירם עוסק בדיני מקרקעין ובדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.