אדם נחבל ונגרם נזק לגופו. הוא החליט להגיש תביעת נזיקין ולקבל פיצוי, אך גילה ששמו יפורסם ברבים יחד עם פרטי מצבו הרפואי והנפשי. משכך, הוא ביקש צו שיאסור על פרסום שמו, בטענה שהדבר פוגע בזכותו לפרטיות ולסודיות רפואית.
כדי שהנתבע יוכל להתגונן, על התובע לחשוף את פרטיו האישיים והבריאותיים, תוך ויתור על פרטיותו, כאשר כל "חטאו" בכך שהיה קורבן לתאונה או למפגע כלשהו. במקרים לא מעטים, מדובר בפגיעות שהקורבנות אינם מעוניינים לחשוף לציבור הרחב. אלא שבימינו, פסקי הדין וההחלטות מתפרסמים במאגרי מידע אינטרנטיים, הנגישים לציבור הרחב, והפרטים הופכים לנחלת הכלל.
הפרוצדורה של תביעת הנזיקין מחייבת את התובע, עוד בשלב הראשון, לחתום על טופס "ויתור על סודיות רפואית". טופס זה, שאינו מסויג, נשלח לכל מרפאה שהתובע קיבל בה אי-פעם טיפול רפואי כלשהו. באופן הזה, יכול הנתבע לקבל את כל המידע על בעיותיו הנפשיות והרפואיות.
החיסיון אינו מובטח
תובע, כמובן, רשאי לבקש צו איסור פרסום על שמו ופרטיו האישיים. אלא שעד לאחרונה, נהגו בתי המשפט בחומרה עם תובעים שביקשו שלא לפרסם את שמם. חלק מהשופטים הלכו שבי אחר ערך "פומביות הדיון", ולא פעם היה מי שסבר שהיכולת להזכיר את שם התובע בציטוט מתוך פסק הדין - חשובה יותר מפרטיותו.
לעיתים, הנתבע אף מסכים לבקשת התובע לחיסיון, אך מציב תנאים שאינם ממין העניין. כך, במקרה של תביעת רשלנות רפואית בו טיפלתי, ביקשתי בשם מרשי - התובע - חיסיון. הנתבע אמנם הסכים לחיסיון, אך התנה את הסכמתו בכך שגם שמו של הרופא, שיוחסה לו הרשלנות, יוותר חסוי.
בניגוד להטלת חיסיון על שם התובע, התניה מסוג זה עלולה דווקא לפגוע באינטרס הציבורי, שכן וודאי שקיים צורך בפרסום שמו של רופא שהוגשה נגדו תביעת רשלנות רפואית. עוד יותר כך, כאשר בסופו של ההליך נמצא הרופא רשלן.
מקרה זה משמש דוגמה טובה לאמצעי הלחץ שיכול הנתבע להפעיל על התובע, אשר לרוב שואף לקדם את תביעתו ככל שניתן, וסביר שייאבק פחות להגנת פרטיותו, כל עוד ישרת הדבר את קבלת הפיצוי לו הוא זקוק.
הפרטיות כערך ציבורי
עד לאחרונה, נפל נושא הפרטיות בין הכיסאות, ועבר זמן רב מאוד עד שהתפנו בתי המשפט לטפל בו. בית המשפט העליון החליט להפנות זרקור לפינה חשוכה זו, כשקבע כי תובע נזיקי זכאי לכך ששמו יוותר חסוי. בהכרעתו, העדיף העליון את השיקול של ההגנה על הפרטיות וכבוד האדם על פומביות הדיון.
הראשון שהחל בקו פסיקתי זה, הוא שופט בית המשפט העליון צבי זילברטל, אשר בהחלטה מפורטת מאפריל 2013 אסר על פרסום שמו של עורך דין שנפגע יחד עם אשתו בתאונת דרכים, ותבע את חברת הביטוח.
השופט זילברטל קבע תקדים משפטי עקרוני לפיו יש להעדיף את זכותו החוקתית של הנפגע לפרטיות, על פני עקרון הפומביות, שעקרונית פותח בפני הציבור את פרטיהם של משפטים. עוד נאמר, שעקרונית יש מקום לאסור באופן כללי על פרסום שם התובע בתביעות בגין נזקי גוף, אם הדבר יתבקש ע"י התובע.
בפסק דין נוסף מפברואר 2014 צעד השופט אליקים רובינשטיין צעד נוסף. הפעם, חברת הביטוח, שהתנגדה לחיסיון על שם התובע, טענה, שחשוב שיופיעו שמות הצדדים כדי שאפשר יהיה לצטט בעתיד את פסק הדין. השופט רובינשטיין קבע, כי טענה זו לא יכולה לעמוד מול הזכות החוקתית לפרטיות.
בלבול טכנולוגי
לדעתי, יש טעם שייקבע עיקרון כללי של אי-פרסום שמות התובעים במקרה של תביעות בגין נזקי גוף, והחריג יהיה פרסום, ורק במקרים נדירים.
במאמר מוסגר אוסיף, כי בכל הנוגע לפרסום פסקי דין במאגרים המשפטיים - שוררים מבוכה ואי סדר. כך, קורה שבאתר בית המשפט העליון מופיע התיק כולו כחסוי ואי אפשר כלל לעיין בו, ואילו במאגר משפטי פסק הדין מופיע אך ללא ציון שמות הצדדים. הכאוס והבלבול השוררים בתחום זה מצריכים סדר והוראות ברורות.
בשולי פסק הדין של השופט רובינשטיין נאמר, כי ממש בימים אלו דנה בנושא הפרטיות מול פומביות הדיון ועדה בראשות שופט העליון בדימוס יצחק אנגלרד. בשיחה שערכתי עמו לצורך כתיבת רשומה זו, הוא ציין כי הוועדה תיתן עדיפות לדיון בעניין נפגעי גוף. הוועדה קיבלה עד כה חומר רב בנושא, ובכללו חומר השוואתי, המעלה כי בארה"ב ובאנגליה, לא נוהגים לפרסם שמותיהם של נפגעים בנזקי גוף כדבר שבשגרה.
כפי שאנו רואים, הפסיקה לבדה אינה מספקת, וכדאי שהמחוקק יאמר את דברו. ואכן, לאחרונה הגישה חה"כ עדי קול (יש עתיד) הצעת חוק פרטית בנושא והיא נמצאת בשלב הדיונים מול משרד המשפטים.
חשוב לציין, כי ידיעתם של נפגעים כי פרטיהם יפורסמו בפומבי מהווה חסם משמעותי מפני הגישה לערכאות. בשביל להימנע מנבירה מופרזת ובלתי מוגבלת בעברו הרפואי של הניזוק, יש להסיר את מכשול ה"פומביות" מדרכו, ובכך להקל על קבלת הפיצוי המגיע לנפגע בגופו ובנפשו.
לקריאת פסקי דין המופיעים במאמר:
לקריאת הצעת החוק של ח"כ עדי קול
* עו"ד עמוס האוזנר עוסק במשפט חוקתי ומנהלי.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.