החברה, שפורקה ב-2013, טענה שאחד מבעלי מניותיה מעל בכספיה וגרף לכיסו את הסכום האדיר. תביעתה נגדו נדחתה מחמת התיישנות
זה סופי: בעל מניות בחברה לשיווק וסחר של מוצרי דלק, הנמצאת בפירוק, לא יצטרך להשיב לה 35 מיליון דולר, שלטענתה לקח ממנה שלא כדין. במרץ 2023 דחה המחוזי בתל אביב את התביעה, מאחוריה עמד בעל המניות הנוסף, בנימוק שהיא התיישנה. החברה ערערה אמנם לעליון, אך בעקבות הערות השופטים נעם סולברג, יעל וילנר ויחיאל כשר, היא חזרה בה. התוצאה: פסק הדין של המחוזי הפך לחלוט.
המערערת, חברת "דאבל קיי מוצרי דלק", הוקמה בשנות התשעים על-ידי המשיב ואדם נוסף. שניהם שימשו כבעלי מניות ודירקטורים יחידים בה, למן הקמתה ועד למועד פירוקה בשנת 2013. בתביעה שהוגשה למחוזי ביוני 2020 טענה החברה שלמיטב ידיעת בעל המניות השני – הרוח החיה מאחורי התביעה – היו בחשבונותיה 35 מיליון דולר, שלפתע נעלמו כלא היו.
הטענה בתביעה הייתה שלא ייתכן כי חברה שסיימה את פעילותה עוד ב-2007 תתרוקן מסכום אסטרונומי שכזה ללא מעורבות המשיב, שהיה אמון על ענייני הכספים. בקשת החברה הייתה להכריז על המשיב כמי שהפר את חובותיו כבעל מניות, ולהחזיר לה את סכומי העתק שעל-פי הנטען משך ממנה שלא כדין. משיקולי אגרה הועמדה התביעה על-סך 3 מיליון דולר.
בעל המניות, מצדו, התגונן בטענת התיישנות. לטענתו שותפו "הצניע את העובדה שכבר התנהלו הליכים משפטיים ממושכים בכל טענות הצדדים", כאשר חלפו למעלה מ-15 שנה מאז ביצוע המעשים המיוחסים לו, ומכאן שהתביעה התיישנה.
התחמק ממתן עדות
כאמור, במרץ 2023 דחה שופט המחוזי דורון חסדאי את התביעה, לאחר שקיבל את טענת ההתיישנות. לדבריו ממסכת הראיות עלה שבעל המניות השני "ידע, או לכל הפחות חשד באופן ממשי, כי הנתבע 'רוקן' את חשבונות החברה או מעל בנכסיה הכספיים, בסמוך לאחר שהחברה-התובעת הפסיקה פעילותה בשנת 2007".
בהקשר לכך ציין השופט שבעל המניות השני הגיש כבר ב-2010 תביעה למתן חשבונות, נוכח חשדו במעילה הנטענת. הוא חידד שלעניין מירוץ ההתיישנות, הפסיקה רואה בקיומו של חשד כידיעה בפועל, המפעילה את שעון החול בן שבע השנים להגשת תביעה. בתוך כך תמה השופט מדוע בעל המניות השני נמנע מלהגיש גרסה משלו, במסגרת תצהיר ומתן עדות, בכל הנוגע לידיעתו על אודות מצבה הכספי של החברה, ובכך לסייע להגעה אל חקר האמת.
בסופו של יום קבע השופט שמירוץ ההתיישנות החל לכל המאוחר ב-2010, כך שבמועד הגשת התביעה היא כבר התיישנה. על כן היא נדחתה תוך חיוב החברה ב-20,000 שקל הוצאות לטובת בעל המניות.
אלא שבכך הסיפור לא תם. לבית המשפט העליון הוגש ערעור מטעם החברה על פסק הדין, באמצעות עו"ד גד טיכו ועו"ד אלון קנטי. את המשיב, בעל המניות שהואשם במעילת הענק, ייצג עו"ד פז יצחקי וינברגר. לשמחתו, גם הליך הערעור הסתיים כשידו על העליונה.
"בגמר הדיון, בעקבות הערותינו, חזרה בה המערערת מערעורה", כתבו שופטי העליון תוך שפסקו לטובת המשיב 5,000 שקל הוצאות משפט. בכך הפכה פסיקת המחוזי – שקבעה כי בעל המניות פטור מהשבת כספים – לסופית וחלוטה.
לפסק הדין המלא בתיק ע"א 4320/23
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.