הפרשה, שהחלה ב-2008 הסתיימה באחרונה בפסיקה סופית של ביהמ"ש העליון, שקבע כי הורים לתאומים הסובלים מפיגור שכלי קשה יפוצו בלמעלה מ-2.5 מיליון שקל בשל רשלנות רפואית.
בתם הבכורה של בני הזוג נולדה ב-1999 עם מחלה קשה ביותר שטיבה לא ידוע. כשהילדה הייתה כבת 3.5, נכנסה אמה להיריון שני. לנוכח מחלת הבת, רופא הנשים שטיפל באם בקופת חולים מאוחדת, הפנה אותה לייעוץ גנטי בבית החולים הדסה עין-כרם שבירושלים.
לפורום רשלנות רפואית של פסקדין כבר נכנסתם?
לחצו כאן ושאלו כל שאלה בנושא
לאחר הייעוץ נשלח להורים מכתב תשובה מהמומחית הגנטית בהדסה, שלפיו הבדיקות תקינות. עם זאת, נכתב בו שיש סיכון של 25% להישנות המחלה הנוראית.
ההורים הבינו מהמכתב שההיריון תקין, ואכן - בתומו נולד להם בן בריא. לאחר מכן הם נכנסו להיריון נוסף – גם הוא עבר בשלום ונולדה להם בת.
בשלב מסוים נכנסה האם להיריון רביעי ובפברואר 2006 היא ילדה תאומים בריאים. ואולם, כעבור מספר חודשים החלה נסיגה ניכרת בהתפתחותם וגם הם אובחנו עם מחלה מוחית קשה ולא ידועה, שכתוצאה ממנה הם סובלים, בין היתר, מאפילפסיה, פיגור שכלי עמוק ועיוורון. ב- 2007, אגב, נפטרה הבת הבכורה.
בשל מצב התאומים, שלא אובחן מראש, הגישו ההורים תביעת רשלנות רפואית נגד כל הגורמים הרפואיים שטיפלו באם במהלך ההיריונות, בהם בית החולים הדסה, המומחית הגנטית, קופת חולים מאוחדת ורופא הנשים.
ביהמ"ש המחוזי בלוד החליט שהיו כשלים בייעוץ הגנטי והטיל את האחריות הבלעדית על הדסה. עם זאת, יוחסו להורים 30% רשלנות תורמת, בין היתר מאחר שנמנעו מלברר לעומק את משמעות הבדיקות הגנטיות. לבסוף, ביה"ח חויב לשלם להם כמיליון שקל.
ההורים והדסה לא היו מרוצים מהפסיקה והגישו ערעורים הדדיים לבית המשפט העליון. ביחד הם טענו שהיה מקום לייחס גם לרופא הנשים אחריות לנזקים.
ביה"ח המשיך וטען שלהורים רשלנות תורמת גבוהה יותר מזו שנפסקה, וביקש להפחית מגובה הפיצוי שלהם.
ההורים, מצידם, ביקשו להגדיל את הפיצוי והלינו על הקביעה שתוחלת החיים של התאומים עומדת על 11 שנים בעוד שהיא גבוהה יותר.
הרופא וקופ"ח מאוחדת ביקשו להשאיר את פסק הדין על כנו והבהירו שגניקולוג אינו רשאי לתת ייעוץ בנוגע למידע גנטי.
האם ההורים הבינו?
השופט צבי זילברטל קיבל את הערעורים בחלקם. תחילה, החליט השופט להטיל אחריות של 20% על רופא הנשים.
נפסק כי הרופא באמת לא היה רשאי להסביר להורים את תוצאות האבחון הגנטי. יחד עם זאת, היה עליו לוודא שההורים הבינו את תוצאותיו והשלכותיו, ובפרט את הסיכון להישנות המחלה בהיריונות העתידיים. משלא עשה זאת – התרשל.
השופט זילברטל הוסיף כי לא היה מקום לייחס להורים רשלנות תורמת מאחר שמבחינה סובייקטיבית חשבו שהכל תקין.
עוד קיבל השופט את הטענה לגבי תוחלת החיים של התאומים וגם סבר שיש להגדיל את הפיצוי על כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה.
בסופו של דבר נקבע, כי הדסה ומאוחדת (כמעסיקת הרופא) ישלמו להורים כ-2.5 מיליון שקל בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה. בנוסף, מיום שימלאו התאומים 11 ועד ליום מותם, ישולמו להם כ-20 אלף שקל בכל חודש. השופטים מרים נאור וניל הנדל הצטרפו לפסיקה.
* עו"ד מאי מרקוביץ עוסקת ברשלנות רפואית של הריון, לידה וילדים
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.