אישה הגישה תביעת נזיקין כנגד רופא, ששלח את ידיו אל איבריה האינטימיים מבלי שהבדיקה דרשה זאת. הרופא הועמד לדין, הורשע וחויב לפצותה בסכום מגוחך של כמה אלפי שקלים. האישה תבעה פיצויים בתביעת נזיקין אזרחית בגין נכות נפשית קבועה ונזקים ממוניים ולא ממוניים שנגרמו לה.
תביעת הנזיקין הסתיימה בפשרה: הרופא לשעבר שילם לה פיצויים משמעותיים אך נמוכים מהמצופה מפסק הדין. היא הסכימה לפשרה שכן ידעה שכעת, משהרופא אינו עובד עוד, תתקשה לגבות ממנו פיצויים גבוהים יותר.
כ-5,000 תלונות על עבירות מין מוגשות מדי שנה, רובן נסגרות ללא כתב אישום. התלונות שמבשילות לכדי הליך משפטי, שגם מרשיע את התוקף, לא בהכרח מתחשבות בנפגע: חוק העונשין אמנם קובע שבית המשפט רשאי לפסוק לנפגעי העבירה פיצוי שלא יעלה על 258,000 שקל אך בפועל, הסכומים הנגזרים על עברייני מין הם סמליים ביותר ונעים בטווח של אלפי שקלים בודדים עד 50 אלף שקל במקרים החריגים.
האגרה מתחשבת
בתי המשפט אינם נותנים משקל ראוי להיקף הנזקים הממוניים והלא ממוניים של נפגעות ונפגעי עבירות מין והללו נאלצים להמשיך את ההליכים המשפטיים המתישים והכואבים בתביעה אזרחית נגררת להרשעה, בין אם קיבלו פיצויים בהליך הפלילי בין אם לאו. סכומי הפיצויים בתביעות נזיקין בגין עבירות מין עשויים להגיע למאות אלפי שקלים ואף ליותר ממיליון שקל, בהתאם לחומרת העבירה ולאופי הפגיעה.
רק לאחרונה נפסק שתקיפה מינית תוכר כנזק גוף, שכן היא מהווה פגיעה באוטונומיה של האדם על גופו. עד אז, לא כל תביעה לפיצויים בגין תקיפה מינית הוכרה בהכרח כתביעה בשל נזק גוף, מה שחייב את התובעים לנקוב בסכום התביעה ולשלם אגרה בשיעור של 2.5% ממנו - מחציתה בעת הגשת התביעה ומחציתה בטרם ישיבת ההוכחות. בבית הדין לעבודה המצב לא היה טוב יותר: תביעה לפיצויים בגין הטרדה מינית בעבודה, שחייבת להיות מוגשת לבית הדין לעבודה, חייבה תשלום אגרה בשיעור 1% מסכום התביעה.
בתחילת חודש ינואר 2014 החליטה ועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת לאשר הפחתה של אגרות בית המשפט לקורבנות תקיפה מינית: בבית משפט השלום תעמוד האגרה על 500 שקלים, במחוזי על 900 שקלים, ובבית הדין לעבודה - על 141 שקלים.
אבל מה עם הפיצויים?
תביעות נזיקין המוגשות בטווח של 90 יום ממועד הפיכתו של פסק הדין המרשיע לסופי זוכות ליתרון משמעותי: התובע פטור מן הצורך להוכיח את ביצוע העבירה והדיון יתקיים בפני אותו בית משפט שהרשיע את הנתבע, כל עוד הוא משמש כנתבע יחיד בתביעה האזרחית.
במקרים בהם ההליך הפלילי נמשך כשבע שנים ויותר ממועד ביצוע העבירה, עלול הדבר לפגוע בסיכויי נפגע שאינו קטין להגיש תביעת נזיקין אזרחית מחשש לשיקולי התיישנות. ההליך הפלילי, כידוע, אינו עוצר את מירוץ ההתיישנות. במקרים כאלה, כמו גם במקרים של זיכוי התוקף בהליך הפלילי או כאשר תביעת הנזיקין מוגשת גם כנגד גורמים נוספים, יש להגיש תביעת נזיקין רגילה ובה, למרבה הצער, שוב יש להוכיח שהתקיפה אכן התרחשה, ממש כבמשפט פלילי.
ומילה על הפיצויים: לא כל הנפגעים שנפסקו לטובתם פיצויים אכן זוכים לקבלם, בסופו של דבר. בחלק מהמקרים הפיצויים הנפסקים - בעיקר אם הם גבוהים - אינם משולמים מפאת מצבו הכלכלי או הפיזי של התוקף. אם התוקף הוא חסר כל, המרצה גם עונש מאסר בעקבות הרשעתו, ספק אם ניתן יהיה לגבות את הפיצויים וכדאי לשקול הגשת התביעה. מאידך, אם התוקף הוא אדם בעל אמצעים רצוי להגיש, ביחד עם כתב התביעה, בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסיו על מנת להבטיח גביית הפיצויים שייפסקו.
* הכותבת היא עו"ד העוסקת בתחום הנזיקין.
**המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.