פסיקה נדירה של בית המשפט למשפחה הכירה בבעל כשותף מלא בדירה שרכשה אשתו לפני הנישואים.
החודש הוציא בית המשפט למשפחה בתל-אביב פסיקה חריגה שקובעת כי דירה שנרכשה על ידי האישה לפני הנישואים ונרשמה על שמה נחשבת לדירה משותפת. השופטת שפרה גליק הגיעה למסקנה הזו בין היתר משום שהדירה שימשה במשך שנים כדירת המשפחה והבעל השקיע בה והסתמך עליה.
בני הזוג נמצאים בהליכי גירושין מזה כשלוש שנים, ובמסגרת זו הם הגישו האחד כנגד השנייה תביעות רכושיות הדדיות, שהוכרעו באחרונה.
פסק הדין עסק בשני נושאים עיקריים: האחד, טענת הבעל כי דירה הרשומה על שם האישה ונרכשה על-ידה ימים ספורים לפני הנישואים שייכת גם לו. השני, טענת האישה כי אין לבצע איזון משאבים שוויוני.
ב"כ האישה טען בשם האישה כי רוב רובו של הרכוש המשותף מגיע לה מאחר שוויתרה על הקריירה שלה לטובת גידול הילדים ואפשרה לבעלה להצליח בעסקיו, תוך שהסתמכה על הבטחותיו – שמהוות הסכם משפטי מחייב – כי לא תיפגע מכך ברמה הכלכלית.
האיש כמובן כפר בטענות אלה וטען באמצעות עו"ד רעות שדה כי אין להן כל בסיס – משפטי או אחר. הוא הכחיש כי דרש מהאישה להישאר בבית, ולטענתו, זו הייתה בחירתה, על אף שסייע לה במימון לימודים ועודד אותה לפתח קריירה.
כמו כן, הוא הוסיף כי טענותיה בדבר מצבו הכלכלי מופרכות שעה שמזה חודשים רבים הוא ישן על הספה בדירתה הקטנה של אמו ומשתכר כ-5,000 שקל בחודש. בניגוד לאישה הוא ביקש לחלק את הזכויות המשותפות שווה בשווה.
סממנים משמעותיים לשיתוף
ואכן, השופטת גליק הסכימה עם טענת עוה"ד רעות שדה כי תביעותיה של האישה לא ברורות. השופטת הבהירה עוד כי לא הוכח קיומו של הסכם משפחתי כלשהו שלפיו היא זכאית לנתח משמעותי ברכוש המשותף, שכן הסכם כזה חייב להיות כתוב ולקבל אישור מבית המשפט.
ואולם, הקביעה העקרונית ביותר בפסק הדין הייתה בתביעת האיש. בהקשר זה השופטת גליק קבעה כי אין ספק שהדירה שנרכשה על-ידי האישה לפני הנישואים נחשבת ל"נכס חיצוני" לפי חוק יחסי ממון, כלומר, נכס שאינו משותף לבני הזוג.
אלא שהלכה שניתנה בשנת 2012 קבעה כי ניתן לראות בדירה ששימשה למגורי המשפחה כנכס משותף גם אם הוא "נכס חיצוני" במידה שמוכח "דבר מה נוסף" שמעיד על כוונת שיתוף.
במקרה הזה השופטת מצאה שהוכח אותו "דבר מה נוסף", בין היתר בהסתמך על העובדה שהדירה נרכשה ממש ימים ספורים לפני הנישואים, ושימשה כדירת המגורים של המשפחה במשך כ-18 שנה. כמו כן השופטת מצאה כי הבעל העביר לאישה כמחצית משווי הדירה לאחר שמכר אחרת, נשא יחד עמה ברוב תשלומי המשכנתא והשקיע ממון רב בשיפוצה.
על כל אלה מתווספת העובדה שבני הזוג חיו בשיתוף כלכלי לאורך 30 שנות נישואיהם וגידלו יחד משפחה במאמץ משותף.
עם זאת, ומאחר שלבני הזוג דירה נוספת – הרשומה על שם שניהם – השופטת לא מצאה לנכון להורות על פירוק שיתוף. במקום, היא קבעה כי שתי הדירות יהיו "בנות איזון", וזאת על מנת להותיר לבני הזוג את האפשרות לחלקן ביניהם.
לבסוף, השופטת דחתה את דרישת האישה לאיזון משאבים לא שוויוני וקבעה הנכסים יתחלקו שווה בשווה, שכן היא מצאה שכיום אין בין בני הזוג פערי שכר משמעותיים והאישה תקבל די והותר לאחר איזון המשאבים. לפיכך, למעשה, כל הסעדים שהתבקשו מטעם האישה נדחו בזה אחר זה ועמדת הבעל התקבלה באופן בלעדי.
לא נפסקו הוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.