לטענת הדוד, המשק נמכר לו כעשור לפני פסק הדין שהכיר באחיינו כיורש. האחיין עתר לסלק את התביעה מחמת התיישנות אך נדחה
סכסוך לגבי משק במושב הגיע לאחרונה לנקודת רתיחה בבית המשפט למשפחה באשדוד. גבר שלטענתו קנה את המשק מאחיו לפני כעשור שמע שאחיינו (בן אחיו) קיבל פסק דין המכיר בו כיורש המסוגל לקיים את המשק. בשל כך הוא מיהר לתבוע את ביטול פסק הדין ואכיפת עסקת המכר לטובתו, בעוד האחיין טען שיש לסלק את התביעה בשל התיישנות. השופטת עפרה גיא דחתה את בקשת האחיין והורתה על המשך ניהול התביעה.
אחיו של התובע ואביו של הנתבע היה בעל מעמד "בר רשות" במשק חקלאי במושב מסוים. חוץ מהנתבע היו לאיש עוד כמה ילדים, ובנסיבות אלה אחרי מותו ב-2017 עלתה השאלה מי מהם יקבל את המשק. בסופו של יום קבע בית המשפט במאי האחרון כי הנתבע הוא היורש המסוגל לקיים את המשק ומשכך הוא רשאי להירשם כבעל המשק באגודה, במושב וברשות מקרקעי ישראל.
כששמע דודו של הנתבע על פסק הדין, הוא מיהר להגיש את התביעה לבית המשפט. לטענתו, כעשור לפני פסק הדין, בינואר 2015, מכר לו אחיו המנוח את המשק תמורת 800 אלף שקל. לדבריו 500 אלף שקל שולמו ישירות לאחיו בעוד היתרה, בסך 300 אלף שקל, חולקה שווה בשווה בין ארבעת ילדי האח.
מכאן, לטענת הדוד, שהוא הבעלים האמיתי על המשק וכפועל יוצא מכך יש לבטל את פסק הדין שניתן לאחיינו ולהורות על אכיפת עסקת המכר לטובתו.
בתגובה לתביעת הדוד הגיש האחיין בקשה לסילוקה על הסף מחמת התיישנות. לשיטתו, מדובר בתביעה למימוש זכות אישית שאינה במקרקעין, ומכאן שחלה עליה תקופת ההתיישנות הרגילה. מאחר שחלפו יותר מ-7 שנים מאז הסכם המכר ועד להגשת התביעה, טען האחיין, הרי שהיא התיישנה.
שימוש לרעה בהליכי משפט
אבל השופטת גיא דחתה את טענת האחיין לפיה תביעת דודו התיישנה. היא סקרה את הוראות חוק ההתיישנות והפסיקה הרלוונטיות, והגיעה למסקנה שגם תביעה בנושא זכויות 'בר רשות' במשק, כתביעת הדוד, נחשבת ל'תביעה במקרקעין' הנהנית מתקופת התיישנות ארוכה.
עם זאת, הבהירה השופטת כי גם בהנחה שמדובר היה בתקופת התיישנות רגילה הרי שאין מקום לדחיית התביעה. זאת מאחר והנתבע ואחיו הודו במסגרת הסכם ממאי 2019 כי ידוע להם שדודם, התובע, "מתעתד לרשום על שמו את הזכויות במשק, והם מסכימים לכך". בהמשך נכתב בהסכם ש"היורשים יחתמו על כל מסמך שיידרש" לצורך רישום המשק על שם דודם.
"המדובר אם כן בהודאה בזכותו של התובע במשק כאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, העוצרת את תקופת ההתיישנות. כך גם קבלת כספי תמורת המכר לכאורה", כתבה השופטת, "יש בה כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות וזאת עד למועד הגשת התביעה". יוצא, אם כן, שלא חלפו שבע שנים "נטו" מאז ההסכם ועד הגשת התביעה, כדרישת חוק ההתיישנות.
לקראת סיום הטיחה השופטת ביקורת נוקבת בנתבע, על כך שלא גילה לבית המשפט במסגרת ההליך שבו הוכר כיורש המסוגל לקיים את המשק, על אודות מכירתו לדוד שנים ספורות לפני כן. היא הדגישה שיש בהתנהלות זו משום שימוש לרעה בהליכי משפט.
לפיכך השופטת דחתה את בקשת הסילוק ופסקה לטובת הדוד ואשתו הוצאות בסך 7,500 שקל. משמעות ההחלטה היא, למעשה, המשך ניהול תביעת הדוד עד להכרעתה.
- ב"כ המבקשים (הנתבעים): עו"ד רונן שירז
- ב"כ המשיבים (התובעים): עו"ד רחל אסל
- ב"כ הסוכנות היהודית ורשות מקרקעי ישראל: לא צוין
עו״ד רגב אלקיים עוסק/ת ב- נחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.