שני עוברי אורח מצאו אדם פצוע על הכביש באזור התעשייה בעכו. לאחר שהחלים מפצעיו, הוא תבע את "קרנית" בטענה שנפגע בתאונת "פגע וברח". האם בית המשפט האמין לו?
בהחלטה שניתנה לפני כשבועיים בבית משפט השלום בעכו התקבלה גרסתו של הולך רגל שטען כי נפגע בתאונת "פגע וברח", והאחריות לפצותו הוטלה על הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. "כלל העדויות משתלבות יחד, ולא מגלות סתירות או תהיות של ממש" קבע השופט וויליאם חאמד חרף מאמציה הכבירים של "קרנית" להוכיח שגרסת הולך הרגל שקרית.
התאונה אירעה בשעת צהריים מוקדמת באחד מימי מרץ 2011, בעת שהולך הרגל טייל בקרבת אזור התעשייה בעכו.
לדבריו, מכונית פגעה בו וברחה בזמן שחצה כביש ברחוב רמז. לאחר מספר דקות הגיעו למקום שני עוברי אורח שמצאו אותו פצוע על הכביש והסיעו אותו למרפאה הקרובה.
לנוכח פציעותיו הקשות – שהיו פזורות בעיקר בצד השמאלי של הגוף (ידיים, רגליים, פנים, צלעות) – הוא הובהל לבית החולים "לגליל" בנהריה, ואושפז לתקופה ממושכת שבמהלכה עבר מספר ניתוחים.
לאחר כשנתיים וחצי, הולך הרגל תבע פיצויים מ"קרנית", כמי שאמונה על פיצוי נפגעים במקרים בהם אין חברת ביטוח לתבוע. הסוגייה המרכזית בה עסק פסק הדין החלקי הייתה האם התובע אכן נפגע בתאונת "פגע וברח" – שאז קרנית תצטרך לפצות אותו.
בתביעתו, הולך הרגל ציין כי פרטי הרכב הפוגע אינם ידועים לו ואף עמד על כך שאשתו דיווחה למשטרה על התאונה אך המשטרה לא העמיקה בחקירת המקרה כך שזהות הנהג נותרה בגדר תעלומה.
בתגובה, "קרנית" כפרה באחריותה לתשלום הפיצוי והטילה ספק באשר להתרחשותה של תאונת "פגע וברח". כמו כן, היא הפנתה לדוח של מד"א, שלדבריה מעיד על כך שהתובע הגיע למרפאה בהליכה רגלית עם אדם נוסף, ואם כך היה, הרי שהתובע יכל לרשום את פרטי הרכב או לפחות לזכור פרטים נוספים שהיו מועילים לאיתורו.
לחילופין, היא טענה כי ככל הנראה עוברי האורח שמצאו את התובע היו אלה שפגעו בו – ולכן הם צריכים לשאת באחריות. לחיזוק הטענה היא ציינה כי רכבו של אחד מהם תואם את תיאור הרכב שפגע בתובע, וכי השניים מכרים שלו.
כיוונים תואמים
אלא שהעדויות שהוצגו בפני השופט חאמד שיכנעו אותו שהתובע נפגע בתאונת "פגע וברח".
כך למשל, התובע העיד שהרכב נסע לכיוון חיפה וכי הוא עצמו חצה את הכביש מצידו המערבי לצידו המזרחי. לטעם השופט, הכיוונים האמורים תואמים לעובדה שהתובע נפגע בעיקר בצד השמאלי של הגוף.
גם מסמכיו הרפואיים של התובע ודו"ח מד"א חיזקו את מסקנותיו של השופט. בניגוד לעמדת קרנית, שסברה כי למרות הפגיעה לא הייתה לתובע בעיה לרשום את מספר הרכב, השופט התרשם שלנוכח הפגיעה הקשה הוא לא יכול היה לרשום או לזכור את פרטיו.
בתוך כך, נדחתה הטענה שהרכב הפוגע היה שייך לעוברי האורח שמצאו את התובע או שהייתה בינם לבין התובע היכרות קודמת.
מטעמים אלה, השופט חאמד קבע כי "קרנית" תצטרך לשלם לתובע פיצויים, שסכומם ייקבע בהמשך ההליך.
- ב"כ התובע: עו"ד נזיקין רמי עלי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יוגב שיצר
עו"ד יוסף גבאי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.