האישה עברה על החוק, אולם ביקשה מבית הדין להסתכל במסרונים, שלטענתה מוכיחים שהבעל משקר כשאומר שרוצה שלום בית. ביה"ד קבע: "הצורך לגילוי האמת עולה על זכותו של הבעל לפרטיות ולהסתרת האמור במסרונים ובמיילים השייכים לו".
בעל ואישה עם שני ילדים, חיים בנפרד מזה שנתיים, מנהלים הליכי גירושין בבית הדין הרבני בנתניה, בעקבות תביעה שהגישה האישה, בה דרשה, בין היתר שהבעל יפרע את כתובתה עם הגירושין.
לייעוץ בעייני גירושין:
עורך דין דיני משפחה
האישה טענה שכבר שנים – הרבה לפני שעזב את הבית – הבעל נוהג כמי שמאס בה, מתייחס אליה באלימות מילולית ובזלזול, אולם מסרב להתגרש מסיבות טקטיות, על מנת להשיג הישגים רכושיים – אחד מהם הוא לפטור אותו מכתובה.
במהלך ההליך, הסתבר שהאישה הסתכלה במיילים ובמסרונים של הבעל, שהיו במחשב ובטלפון הנייד שלו, ושלדבריה מוכיחים את טענותיה לגבי כוונתו האמתית של הבעל, וביקשה ןלהציג אותם.
בית הדין הציע לצדדים להתגרש ולדחות למועד מאוחר יותר את הדיון בעניין תשלום הכתובה, אולם הבעל התנגד. טענתו העיקרית הייתה שהוא רוצה בשלום בית באמת ובתמים.
הוא סירב לאפשר לאישה להציג את החומרים, בטענה שמדובר בפגיעה בפרטיות שלו. כשנשאל שאלות על דברים שנעשו ועל דברים שכתב במסרונים ובמיילים שונים, ענה הבעל בריטואל חוזר, "לא זוכר, לא יודע, יכול להיות".
בחדרי חדרים
שלושת הדיינים אב"ד הרב שלמה שפירא, הרב אברהם מייזלס, הרב אריה אוריאל ניצבו בפני דילמה: האם הצורך לבירור האמת עולה על הצורך להתיר הצגת ראיות שהושגו באופן לא חוקי, או שהשמירה על האינטרס הציבורי שלא לפגוע בפרטיות "גוברת" על הצורך להגיע לגילוי האמת.
האישה עברה על החוק, כשחיפשה ברשות היחיד של בעלה, הבהירו הרבנים. אלא שבמקרה הזה, הדיינים הגיעו למסקנה כי ללא הראיות שבמסרונים ובמיילים, לא ניתן יהיה להכריע.
"הבעל טוען שרצה ורוצה שלום בית, וכפי שכתבנו לעיל תום הלב הוא התנאי לשלום בית. אי חשיפת האמת ונתינת מחסום בפני ביה"ד לחשיפה לעיני השמש של המעשים והמניעים למעשים אלו, תמנע מבית הדין גילוי האמת, ואפילו עצם ההתנגדות לחשיפת פרטים אלו, מורה שיש לצד המתנגד מה להסתיר", כתבו הדיינים.
אין כמעט אפשרות לברר דברים שנעשו בחדרי חדרים, הסבירו הדיינים. "הדרך היחידה לגילוי האמת היא על ידי חשיפת המסרונים, המיילים ושאר החומר, ולעמת ולאמת הדברים עם הבעל. ונראה שעל פי דין חובתנו להתיר הדברים".
בעניין זה הדיינים הוסיפו שמדובר ב"הפרה קלה" של פרטיות הבעל, ולא למשל בחשיפת צילומים מחדר מיטות של מישהו, כפי שנדון במקרה אחר. מה עוד שגם הבעל הודה שחדר למחשב של האישה.
בהחלטה אף נכתב: "למרות הפגיעה בפרטיות של הבעל, מכיוון שאם תוכח טענת האשה, שהגירושין קרו בגרימתו, אכן מגיע לאשה לדרוש ולקבל כתובתה. הדבר מתחזק לאור ההתחמקויות של הבעל בדיון האחרון בהם חזר על התשובות 'לא זוכר', 'לא יודע', 'יכול להיות', הפוגעות באמינות דבריו. ומשכך יש מקום להתיר לאשה להציג ראיותיה".
לפיכך בסיכומו של דבר הדיינים החליטו להתיר לאישה להציג בפניהם את החומרים שלדעתה מוכיחים את טענותיה על התנהלותו והתנהגותו של הבעל בתקופה בה התגוררו יחד.
כמו כן, ביה"ד ממליץ לצדדים להתגרש מידית. עוד נקבע כי "המשך הדיון בחיובו של הבעל בכתובה ייערך אחרי הגירושין".
- ב"כ התובעת: עו"ד אילת ישראלי-מרגלית
- ב"כ הנתבע: עו"ד אברהם דבירי
* עורכת דין אילנית מנדלסון עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.