בני הזוג שנישאו בנישואי פרק ב׳ וחתמו על הסכם ממון להפרדה רכושית. הבעל ציווה את דירת המגורים שבבעלותו לילדיו. טענות האישה להשפעה בלתי הוגנת ופגמים בצוואה ובהסכם הממון נדחו
השופטת ליאת דהן חיון קיבלה לאחרונה תביעת פינוי ותביעה כספית שהגישו חמישה אחים נגד אשתו של אביהם המנוח. האישה גרה בדירה שרשומה על שם האב ושאותה ציווה לילדיו. היא טענה שהיא זכאית לחצי מהנכס כבת זוגו אך הסכם ממון עליו חתמה לפני הנישואים וכישלונה להוכיח פגמים בצוואה הובילו לדחיית טענותיה.
בני הזוג התחתנו באוגוסט 2012. במאי 2016 הגישה האישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני אך בסופו של יום הצדדים לא התגרשו. בין השניים התנהלו הליכים קודמים הכוללים בקשות הדדיות למתן צו בהתאם לחוק למניעת אלימות במשפחה.
לפני הנישואים חתמו בני הזוג על הסכם ממון שקבע הפרדה רכושית מוחלטת ואושר בפני נוטריון. בין היתר הסכימו השניים כי הזכויות בדירת המגורים בה חיו יחד שייכות לבעל במלואן.
ב-2017 נפטר הבעל והותיר צוואה שנערכה כשנה קודם לכן בה ציווה כי רכושו יחולק בין חמשת ילדיו מנישואיו הקודמים. לאשתו הוא לא הותיר דבר. צו קיום צוואה ניתן בהתאם.
האלמנה הגישה בקשה לביטול הצוואה ואילו הילדים הגישו נגדה תביעה לסילוק יד מהדירה ולתשלום דמי שימוש ראויים, פירעון חובות והשבת כספים שנלקחו מחשבון המנוח לפני ואחרי פטירתו.
לטענת האלמנה, המנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה שכן באותו זמן הוא היה מאושפז בבית החולים לאחר אירוע מוחי. עוד לדבריה, הוא היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצד ילדיו, ובצוואה נפלו פגמים מהותיים שכן במועד החתימה לא נכחו שני העדים אלא רק עורך הדין.
היא הוסיפה שכמי שניהלה עם המנוח משק בית משותף היא זכאית לחצי מהזכויות בדירת המגורים. לטענתה, הסכם הממון אינו תקף מכיוון שלא אושר בפני בית המשפט או בית הדין הרבני.
הילדים טענו מנגד כי תוכן הצוואה עולה בקנה אחד עם הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג. הם הבהירו כי שלושה ימים לפני עריכת הצוואה הגיש המנוח תלונה במשטרה נגד התובעת בשל תקיפה, והדבר מעיד על יכולתו השכלית והקוגניטיבית. הם הוסיפו כי הצוואה נחתמה בפני שני עדים כנדרש.
עוד לטענתם, התובעת מתגוררת בדירה שאינה שייכת לה ושנרכשה לפני שהצדדים הכירו ועליה להתפנות ולשלם להם דמי שימוש ראויים.
מגבלה פיזית
השופטת ליאת דהן חיון מבית המשפט למשפחה בקריות קבעה שהצוואה תקפה ומשקפת את רצונו האמיתי של המנוח, ועל התובעת להתפנות מהנכס.
היא הבהירה כי בהתאם לחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, האירוע המוחי לא פגע בכושרו הקוגניטיבי של המנוח, אלא רק גרם לו למגבלה פיזית בצד הימני של הגוף.
עוד קבעה השופטת כי לא נפלו פגמים בצוואה, ומעדותם של העדים לצוואה עלה כי שניהם נכחו במעמד החתימה, והתובעת לא סתרה את זאת.
כמו כן, הטענה בעניין השפעה בלתי הוגנת נטענה ללא בסיס כלשהו ואף ללא פירוט עובדתי בדבר נסיבות ואופן ההשפעה.
השופטת כתבה כי הסכם הממון תקף שכן הוא נחתם לפני החתונה ואושר על ידי נוטריון כדין. לפיכך, לתובעת אין ולא היו זכויות בדירה והמנוח יכול היה לצוות את הזכויות כרצונו.
בסיכומו של דבר נפסק שעל התובעת לפנות את הנכס בתוך 45 ימים. היא גם חויבה לשלם לילדים סך של 185,208 שקל עבור דמי שימוש, הלוואה ומשיכת כספים מחשבון המנוח, כולל 45,000 שקלים עבור שכ״ט עו״ד והוצאותיהם בהליך. מהסכום יקוזזו 167,903 שקלים ששילמה האלמנה במסגרת ההליך.
- ב״כ המבקשת: עו"ד שי יטיב
- ב״כ המשיבים: עו"ד לילך שלג מוסקוביץ
עו״ד אילן אוזן
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.