עובד ברשות שדות התעופה איבד את זכאותו לתואר, ובנוסף גם נאלץ להתמודד עם תביעה להשבת ההטבות הכספיות שקיבל במשך שנים מכוח אותו תואר. ביה"ד לעבודה קבע שאמנם העובד לא זכאי להטבות, אך הפחית את סכום ההחזר במחצית בגלל התנהלות הרשות.
אחד העובדים הקבועים ברשות שדות התעופה קיבל ב-1998 תואר ראשון מהשלוחה הישראלית של אוניברסיטת "המברסייד" הבריטית, שבשנת 2000 הפך לתואר רשמי בישראל. עקב כך, רשות שדות התעופה, המעניקה הטבות שכר לעובדים אקדמאים, העבירה את העובד לדירוג אקדמאי שזיכה אותו בהטבות כספיות.
אלא שב-2002 פתחה משטרת ישראל בחקירה ענפה בנוגע למתן התארים מאותה אוניברסיטה, שבעקבותיה הואשם העובד בשימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה. כשנחקר במשטרה נדהם העובד לגלות שנציג השלוחה הישראלית נעלם ושמשרדי האוניברסיטה בארץ נסגרו.
התיק שנפתח נגד העובד במשטרה אמנם נסגר מחוסר ראיות, אך הגוף להערכת תארים שלל את אישור השקילות לתואר שלו, לאחר שהתברר כי שמו כלל לא מופיע ברשימת בוגרי האוניברסיטה.
בעקבות זאת, זימן אותו סמנכ"ל הרשות לשימוע, שלאחריו (יוני 2008) הודיע לו כי ההטבות שקיבל מכוח זכאותו לתואר בוטלו רטרואקטיבית, ועליו להשיב את הכספים שקיבל שלא כדין במשך כל השנים. העובד ניסה להילחם בהחלטה אך הרשות, שלא האמינה בקורבנותו של העובד, הגישה נגדו תביעה להשבת הכספים בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
לדברי הרשות, העובד לא נפל קורבן לתרמית אלא השיג את הכספים במרמה, תוך שהציג מצג שווא בדבר השלמת תואר שמעולם לא הושלם, וכך הפר באופן בוטה את חובת הנאמנות וההגינות שלו כלפיה.
העובד טען שפעל בתום לב ובעצם נוצל ע"י נציגי השלוחה הישראלית של האוניברסיטה. לדבריו, האוניברסיטה הייתה מוכרת ע"י כל הגורמים הרלוונטיים ולא הייתה לו דרך לגלות שכל הלימודים היו תרמית אחת גדולה. עובדה, שגם הרשות הסתמכה על אישור השקילות שנתן משרד החינוך לתואר שקיבל. עוד טען, כי ההליכים בעניינו החלו כעשר שנים לאחר שסיים את לימודיו, מה שהקשה עליו להוכיח שבאמת למד לתואר, בין היתר, כיוון שלא שמר את חומרי הלימוד.
השבה בלתי צודקת
השופטת חנה טרכטינגוט קבעה: משבוטל אישור השקילות לתואר, הרשות הייתה זכאית להשיב את הנתבע לדירוג השכר הקודם ולבטל את ההטבות הכספיות שהוענקו לו מכוח התואר. עם זאת, השופט הבהירה שהנתבע פעל בתום לב לאורך כל הדרך, כיוון שהמועצה להשכלה גבוהה באוניברסיטה אכן הכירה בתואר ואף ניתן לו אישור שקילות.
לגבי עצם השלמת הלימודים לתואר, קבעה השופטת שהעובדה שהנתבע לא הצליח להציג מסמכים כלשהם על לימודיו אכן מעוררת קושי, אך עם זאת, לא ניתן לצפות שאדם ישמור לאורך יותר מעשר שנים את חומרי הלימוד שלו.
השופטת קבעה שהרשות פעלה בשיהוי ניכר, נוכח פרק הזמן הממושך שחלף מאז עלה הנושא לראשונה עד שדרשה את השבת הכספים.
משכך, קבעה השופטת, שהשבה מלאה במקרה הזה תהיה בלתי צודקת, והפחיתה ב-50% את סכום ההחזר. הנתבע חויב להשיב לרשות כ-184 אלף שקלים במקום 369 אלף שקלים המהווים את שווי ההטבות בפועל. לא נקבע צו להוצאות.
* עוה"ד ערן אגו והילה בועז-גבאי עוסקים בדיני עבודה ונזיקין
**הכותבים לא ייצגו בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.