הזכות לפרטיות במקום העבודה

החשיפה כבר מזמן הפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו: בכל רגע ורגע אנו מעדכנים, מצלמים, משתפים, מתויגים, שולחים ומקבלים דואר, מדווחים על מיקומנו ועוד. שעות הפנאי שלנו עמוסות בשיחות וואטסאפ או עדכוני סטטוס בפייסבוק, אז למה במקום העבודה אנחנו מקפידים כל כך על פרטיותנו בפני המעסיק? מדוע אנחנו מוטרדים מהאפשרות שיחשף עלינו מידע? האם המעסיק בכלל רשאי לעקוב אחרינו בשעות העבודה, בין אם במקום העבודה או מחוצה לו?

למעסיק זכות קניינית במקום העבודה: זכותו לנהל את עסקיו כראות עיניו ובאופן שייבחר. האינטרס של המעסיק מובן מאליו ומעסיקים רבים בוחרים להגן עליו גם בדרכים לא כל כך כשרות. התחום האפור הזה הוא לב ליבן של תביעות רבות בעניין הזכות לפרטיות במקום העבודה, המציגות מציאות מורכבת של יחסי אמון בין מעסיקים לעובדים.

חייכו למצלמה!
בפסק דין משנת 2001 שעסק בשימוש במצלמות אבטחה במקום העבודה, נפסק כי התקנת מצלמות בחדרי העובדים מהווה פגיעה לא מידתית ולא סבירה בפרטיות העובדים, אולם מצלמות המותקנות באזורים הציבוריים במקום העבודה, בידיעת העובדים ובהסכמתם, לא פוגעות בפרטיותם. בפסק דין נוסף משנת 2008 אוששה קביעה זו ונקבע שהמטבח הוא מקום ציבורי, ועל כן מצלמה נסתרת שהותקנה בו אינה מהווים פגיעה בפרטיות העובדים.

שלל טכנולוגיות אלקטרוניות ודיגיטאליות מאפשרות למעסיקים להשיג מידע על העובדים: מעקב אחר רכבים ואחר טלפון סלולרי, בדיקת מחשבים אישיים, מצלמות מעקב בחללי העבודה ועוד. העובד לא תמיד מודע לאמצעי המעקב המופעלים מולו וכנגדו, ונקל להבין את כעסו משמתגלה לו עניין המעקב. מאידך, אין מעסיק שלא היה רוצה לתת אמון עיוור בעובדיו ולדעת שהם זכאים לו.

טלפון או מכשיר מעקב?
סוכן מכירות עבד כ-7 שנים עבור חברה לייבוא ושיווק מוצרי פרסום. הסוכן פוטר, לטענת המעסיקים, עקב חשדות למעשים לא כשרים, בניגוד להסכם העסקתו. הוא תבע אותם בטענה, שהסבו את הטלפון הסלולרי שהעמידו לרשותו למכשיר מעקב ללא ידיעתו והסכמתו, ובכך הפרו את פרטיותו. המעסיקים טענו בתגובה, שהתקבלו נגדו תלונות רבות מלקוחות ועל כן הותקן במכשיר הטלפון שלו - כמו גם במכשיריהם של עובדים אחרים - שירות איתור.

השופטת דחתה את טענת העובד: "הזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית, אשר יש לאזנה מול האינטרסים של המעסיק", נכתב בפסק הדין. הודגש, כי המעסיקים לא האזינו לשיחות הטלפון של התובע, אלא רק עקבו אחר מיקומו, ואין בכך כדי להוות חדירה לפרטיות.

ניכר כי מגמת הפסיקה אינה לנקוט עמדה או להעדיף צד אחד על פני משנהו, אלא לבחון כל מקרה לגופו. עם זאת, על מנת להימנע מהסיכון של פגיעה בזכות הפרטיות של העובדים, כדאי למעסיק להוסיף סעיף בהסכם ההעסקה, על פיו הוא רשאי לבחון ולבדוק את כל כלי אמצעי התקשורת השייכים לחברה ולקבוע נהלים מפורשים ומדויקים לעניין. כך ידעו העובדים מראש למה לצפות ויוכלו לכלכל צעדיהם מבלי שייפגעו.

פסקי הדין המאוזכרים בכתבה:

• אייזנר נ' ריצ'מונד מפעלי סריגה בע"מ
• קדוש נ' נאוי

* הכותב הוא עו"ד העוסק בדיני עבודה.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.

למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.