ב-2009 תבעה זמרת מעריץ על סכום של 2.5 מיליון שקל. היא דרשה פיצוי על אונס, תקיפה, גזל ופגיעה בשמה הטוב. טענותיה נדחו ברובן, אם כי נפסק לה פיצוי של 100,000 שקל על לשון הרע ופגיעה בפרטיות. רוב הסכום ישולם ישירות לבית המשפט עבור אגרה.
הזמרת, כבת 55, עלתה מרומניה ב-2003. לטענתה, הנתבע העריץ אותה וחיזר אחריה ללא הועיל. באוגוסט 2005 הוא הגיע במפתיע לביתה בלילה ואנס אותה. בהמשך עבר לגור עמה ו"השתלט" על חייה תוך שהוא מפעיל כלפיה אלימות פיזית ונפשית.
לייעוץ בתחום
פנו לעורך דין לשון הרע
התובעת הוסיפה כי ב-2006 גילתה שהנתבע נשוי ואב לשלוש בנות וביקשה להיפרד ממנו. בתגובה הוא החליט לנקום בה ופרסם מספר כתבות בעיתון רומני ובעיתון החיפאי "כלבו" בהם תיאר אותה כ"זונה רומניה" שגנבה את כספו.
עוד היא טענה שהנתבע הוציא דיבתה בפני הלשכה לסיוע משפטי, בפני הביטוח לאומי ובפני "הפניקס". בנוסף טענה כי הוא הפר צווי הרחקה שהוציאה נגדו.
בגין שלל אירועים אלה ואחרים — אונס, תקיפה, גזל, פגיעה בפרטיות ולשון הרע, תבעה האישה פיצוי בסכום של 2,500,000 שקל.
לגרסת הנתבע, באוגוסט 2005 הוא פגש בתובעת במועדון לילה בחיפה. היא סיפרה לו את סיפור חייה הקשה ורחמיו נכמרו עליה. הם ניהלו מערכת זוגית והתובעת החלה להוציא ממנו כספים במניפולטיביות.
לטענתו, מערכת היחסים התדרדרה בשל סירובו לחלוק עמה את זכויותיו בדירה שקנה ברומניה וכי לא עזב את אשתו למענה. לדבריו, היא החלה להעליל עליו עלילות שווא ובמקביל המשיכה לבלות איתו ואף נסעה עמו לחו"ל.
עוד הוא טען כי טענת האונס מהווה עלילה שפלה שהתובעת לא הוכיחה, ובנוסף חוק לשון הרע אינו חל על עבירות שבוצעו בחו"ל (פרסום בעיתון הרומני), והפרסומים לא נעשו מיוזמתו.
"פאם פאטאל"
השופט אייל דורון מבית משפט השלום בחיפה דחה את התביעה ברובה.
טענת האונס נדחתה בשל היעדר ראיה חיצונית ובשל חוסר עקביות ומהימנות בעדות התובעת, שהתלוננה במשטרה רק שש שנים אחרי האירוע ולא הוגש כתב אישום.
בנוסף, תמוה מדוע במהלך האירוע לא קראה התובעת לבתה בת ה-30 ששהתה בחדר סמוך ומדוע הוביל ה"אונס" למערכת זוגית אידילית.
ביחס לפרסום בעיתון הרומני הבהיר השופט כי מדובר בלשון הרע ופגיעה בפרטיות. כותרת הכתבה "פאם פאטאל" בצירוף תמונה של התובעת בלבוש חושפני ובתנוחה פרובוקטיבית, וכן תוכן הכתבה לפיו התובעת הוציאה מהנתבע כספים במרמה מהווים פרסום מבזה שפוגע בשמה הטוב. השופט השתכנע כי הפרסום נעשה ביוזמת הנתבע ומתוך כוונה לפגוע בתובעת.
המכתב ללשכת הסיוע המשפטי גם הוא מהווה לשון הרע, קבע השופט. במכתב ציין הנתבע כי מיד בתחילת היכרותם סוכם כי התובעת תספק לו שירותי מין תמורת תשלום. בנוסף נטען בו כי התובעת אמידה ומנסה להונות את הלשכה. השופט דחה את טענת "אמת דיברתי" של הנתבע.
בסיכומו של דבר, קיבל השופט את התביעה באופן חלקי ביותר, וחייב את הנתבע ב-100,000 שקל בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות, וכן החזר אגרה חלקי בסכום של 2,600 שקל.
נקבע כי 65,000 שקל מתוך הסכום יופקד לקופת בית המשפט בגין האגרה בה חבה התובעת על סכום התביעה הגבוה. השופט החליט גם שלא לפסוק הוצאות לאור הפער התהומי בין סכום התביעה לסכום שנפסק ולאור התנהלות הצדדים.
* עורך דין אילן גבע עוסק בדיני לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.