בעלת מתחם של יחידות נופש בצפון תבעה שניים ממחזיקי הדירות בטענה שלא שילמו לה דמי ניהול. בית המשפט קיבל דווקא את טענת הדיירים שעל החברה לפצות אותם על הזנחה ממושכת ומחפירה של המקום.
חברת ״ליגד״ שבבעלותה מתחם יחידות הנופש ״סול מארין״ בנהריה הגישה ב-2012 תביעה נגד שני דיירים שחכרו ממנה יחידות במתחם בה טענה כי הם חייבים לה כספים עבור דמי ניהול. הנתבעים הגישו תביעה נגדית בה סיפרו שבמשך שנים החברה מזניחה את המתחם והדירות מה שגרם לירידת ערך דרסטית שלהן. השופט עמית יריב התרשם באופן אישי מההזנחה וחייב את החברה לפצות את הדיירים ב-825,000 שקל.
בתביעה שהגישה החברה לפני כחמש שנים היא טענה שהנתבעים, בני זוג ואישה שקנו ממנה את הזכויות להחזיק בשתי יחידות במתחם הנופש, לא שילמו לה דמי ניהול כפי שהתחייבו בהסכם.
הדיירים הגישו תביעה נגדית בה סיפרו שבמשך שנים החברה מנהלת את המקום בצורה לקויה והדירות אינן ראויות למגורים ובטח שלא לנופש. הם דרשו פיצוי על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך ובין היתר על ירידת הערך של הדירות.
תוך כדי ההליכים, בשנת 2015, מכרו בני הזוג את דירתם. כתנאי להעברת הדירה על שם הרוכשים דרשה מהם החברה לחתום על כתב וויתור שלפיו אין להם טענות כלפיה בקשר ליחידת הנופש.
זמן קצר לאחר מכן העלתה החברה טענה חדשה שלפיה לנוכח כתב הוויתור יש למחוק את התביעה. היא הוסיפה שבכל מקרה, ירידת הערך במתחם ״נרפאה״ בעקבות שיפוצים שערכה במקום ב-2011. עוד לדבריה, לנתבעים ״אשם תורם״ בירידת הערך שכן הם נמנעו מתשלום דמי הניהול.
הנתבעים מצדם הגישו חוות דעת של שמאי שנערכה ב-2015 ושלפיה ״רמת השירות והתחזוקה במקום ירודים וגוררים בלאי מואץ ולכן אינם תואמים להגדרת היחידות כדירות נופש״.
הנתבעים ציינו כי שילמו דמי ניהול במשך שנים ללא קבלת תמורה אך חדלו לשלם לאחר שלא חל כל שיפור באמת התחזוקה על אף פניותיהם החוזרות לחברה.
חוסר תום לב עסקי
השופט עמית יריב מבית משפט השלום בתל אביב דחה מכל וכל את טענת התובעת ביחס לכתב הוויתור וקבע שמדובר ב״חוסר תום לב עסקי מהמעלה הראשונה״.
השופט הבהיר שאין ספק כי ללא הסכמת החברה בני הזוג לא היו יכולים להשלים את עסקת המכר ובמערכת היחסים החוזית היה לתובעת יתרון כוח עצום על פניהם. במצב זה, יש לפרש את הסעיף נגד התובעת ולקבוע כי הוא אינו חל על תביעות שכבר מתנהלות מולה, אלא רק ביחס לטענות חדשות.
באשר לשאלת ירידת הערך כתב השופט כי ביקר בעצמו במתחם בתחילת 2015 והתרשם באופן אישי שרמת האחזקה במקום נמוכה ביותר. הוא הוסיף שטענת הנתבעים שהפסיקו לשלם דמי ניהול לנוכח התחזוקה הלקויה אינה מופרכת ואת ההסבר למחדל יש לחפש אצל התובעת ולא בשום מקום אחר.
השופט קיבל את חוות דעת השמאי מטעם הנתבעים וקבע על בסיסה כי לבני הזוג נגרמה ירידת ערך של 385,000 שקל. הוא קבע כי ניתן לפסוק פיצוי על ירידת הערך גם ביחס לדירה השנייה שטרם נמכרה על רקע התנהלות התובעת והעובדה שאין אינדיקציה שהיא תשפר את דרכיה. עבור דירה זו פסק השופט ירידת ערך של 440,000 שקל.
בסך הכל חויבה התובעת לפצות את הנתבעים ב-825,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד של 25,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד מקרקעין קלי גניאל אשל
- ב״כ הנתבעים: עו"ד דליה וקסלר
עו"ד כנרת שמיר מסיקה
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.