בפסק דין רחב היקף השופט ארז שני מביהמ"ש למשפחה בת"א קבע כי למרות מגורים משותפים וניסיונות להביא ילד משותף, בני הזוג לשעבר לא הגיעו לידי "שותפות גורל" אלא היו בקשר מוכן "לפירוק מהיר".
ביהמ"ש לענייני משפחה בתל-אביב דחה תביעה של אישה נגד בן זוגה לשעבר, בה ביקשה "להצהיר" שהייתה ידועתו בציבור עד פרידתם בסוף שנת 2015, וגם לפסוק לה 600 אלף שקל כ"פיצוי", "דמי הסתגלות" ו"שיקום".
השניים הכירו בשלהי שנת 2007, כאשר הגבר גרוש ואב לבן והתובעת רווקה. התובעת טענה כי היא גרה עם הנתבע במשך 6 שנים מתוך 8 שנות זוגיות, ובשנתיים האחרונות אף ניסו להביא ילד לעולם.
היא טענה כי הנתבע פרנס אותה לאורך השנים, במיוחד לאחר שעזבה את עבודתה ב-2013 לצורך טיפולי הפוריות. לטענתה, נוצרו אצלה "תלות והסתמכות" המצדיקות פיצוי שיאפשר לה להסתגל למציאות החדשה שנכפתה עליה עם הפרידה.
בנוסף, היא טענה כי בגיל 43 לאחר שנותרה ללא פרי בטן, היא נאלצת לשאת בחצי מההוצאות על טיפולי פוריות, כאשר החצי השני ממומן על ידי אדם אחר שאליו חברה כדי להביא ילד.
מהצד השני, עמד הנתבע וטען שהקשר לא מוּסד במתכוון – בשפה משפטית הם לא הגיעו לידי "גמירות דעת" לקשור את גורלם זה בזה – ולכן התובעת לא זכאית לדבר. בנוסף הוא טען שהתובעת לא הסתמכה עליו כלכלית בשום שלב של השקר ובמשך רוב הזוגיות היא עבדה והסתייעה בהוריה. כמו כן, הוא טען שלתובעת היה חשוב יותר הילד ופחות מי אביו.
מערכת יחסים סוערת
פסק דינו של השופט ארז שני נפרש על פני 42 עמודים. השופט הסביר בין היתר כי המבחן העיקרי לידועים בציבור הוא האם הצדדים התכוונו לקשור את גורלם זה בזה ולא הסתפקו בכוונה לחיות יחד "לעת עתה" עד שיחליטו אם להתקדם לכיוון של "משפחה" או של פרידה.
השופט אף ציין כי "קשר רציני" ולא "רומן סתם" עדיין אינו הופך את בני הזוג לידועים בציבור.
במקרה זה, השופט השתכנע כי אמנם היה כאן רצון (שכשל) להקמת משפחה, אולם הדברים לא הגיעו לידי שותפות גורל. השופט ציין כי "בכל עת נשמרה מערכת היחסים בין הצדדים כמוכנה ל'פירוק מהיר', מבלי שהצדדים יגיעו לכלל גמירות דעת לעניין היות הקשר בבחינת מה שהתובעת כינתה 'בלתי הפיך'".
גם הניסיון להביא ילד משותף לא שינה קביעה זו. השופט הביע אמפטיה לרצונה של האישה בילד – אותו הגדיר כ"חלום אנושי וזכות אנושית מן המעלה הראשונה" – אולם ציין כי "בישראל של המאה ה-21 קיימים אנשים רבים המשתפים פעולה לשם הורות וללא גמירות דעת או ציפיה כי חייהם יחדיו יארכו או אפילו יתחילו".
בהמשך השופט הזכיר כי "פרידה כשלעצמה, אפילו בנסיבות חסרות מוסר (בגידה) אינה כמובן הפרת חוזה המזכה בפיצוי".
בנוגע למזונות משקמים, השופט ציין כי רכישת מתנות, נסיעות לחוץ לארץ ואפילו טיפולי פוריות אינם מהווים הוכחה לכך שהנתבע התכוון לזון את התובעת לאחר הפרידה.
בתוך כך השופט ציין כי "מערכת יחסים סוערת הכוללת פרידות, העדר רכוש משותף, העדר חשבון בנק משותף, העדר פרי בטן וכו', מקטין מאוד את יכולתה של התובעת לטעון כי 'הסתמכה' על מזונות משקמים מכוח אותו הסכם מכללא, הקיים כביכול בין הצדדים".
השופט אף התרשם שהתובעת אינה תלויה כלכלית בנתבע. בסיכומו של דבר, התביעה נדחתה. התובעת חויבה ב- 45,000 שקל הוצאות משפט.
- ב"כ התובעת: עו"ד רפי שדמי
- ב"כ הנתבע: עו"ד רועי סידי
עו"ד יגאל בן חיים
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.