החברה טענה שהקונה ידע שהרכב עבר תאונות על סמך דו"ח בדיקה שהוצג לו לפני הרכישה. השופטת קבעה שזה לא מספיק ומתחה ביקורת על התנהלות החברה.
השופטת נאוה ברוורמן מבית משפט השלום בתל-אביב קבעה כי חברת "אלבר ציי רכב" תפצה ב-72,100 שקל אדם שרכש ממנה רכב, וזאת מאחר שהחברה הפרה כלפיו את "חובת הגילוי".
ביסודה של התביעה עמד הסכם מכר לרכישת רכב "פורד פוקוס" מודל 2012, תמורת 57,000 שקל עליו חתמו הצדדים ביולי 2015. הקונה שילם לחברה 10,000 שקל על חשבון רכישת הרכב, ויתרת התשלום הועברה אליה ישירות מ"אלבר קרדיט", ממנה נטל הלוואה למימון הרכישה.
במועד רכישת הרכב הוצג לקונה דו"ח בדיקה של חברת "קומפיוטסט" מחודש מרץ 2015, לפיו הרכב תקין.
התובע טען כי תחילה חיפש "טנדר", אולם היות שהחברה הציגה לו מצג שלפיו הרכב המדובר "במצב עילאי" ובמחיר מבצע, הוא השתכנע לרכוש אותו מבלי לקחת אותו לבדיקה נוספת. בדיעבד, התברר לו לטענתו כי הרכב תקול ולא ראוי לנסיעה.
טענתו העיקרית היתה שהחברה לא החתימה אותו בעת הרכישה על "טופס גילוי נאות" – טופס קבוע ומחייב לפי חוק מכירת רכב משומש – ולא גילתה לו בין היתר שהרכב עבר תאונות.
לאור זאת לדבריו הוא ביקש לבטל את העסקה בגין הטעייה, אולם החברה סירבה.
התובע לא פרע את תשלומי ההלוואה, ולפיכך נפתח נגדו הליך בהוצאה לפועל והחלו הליכי מימוש. ב-2016 הרכב הועבר למגרשי אלבר קרדיט והוא נמכר לבסוף בהתאם לדו"ח שמאי ב-26,500 שקל.
החברה מצדה טענה כי נציג מטעמה מסר לתובע את כל המידע לגבי הרכב, וכי התובע חתם על סעיף בו הצהיר שהוא בדק את הרכב ומוותר על כל תביעה או טענה נגד אלבר. לטענתה, מדובר בתביעה טורדנית, וחסרת תום לב.
לשיטתה, הגורם לביטול העסקה היה חוסר יכולת של התובע לעמוד בהחזרי ההלוואה.
הפרה בשלב מוקדם
לאחר ניתוח מעמיק של הראיות והעדויות, השופטת ברוורמן קבעה כי החברה הפרה את חובת הגילוי הנאות כאמור.
בהקשר זה השופטת הצביעה על עדות נציג החברה שהיה מעורב במכירה, ממנה עלה כי לא הציג לתובע טופס "גילוי נאות" וכי במעמד החתימה לא הסביר לתובע על ההיסטוריה של הרכב אלא רק הציג דו"ח הבדיקה בו רישום סימני פגיעה שונים, החלפת חלקים ותיקוני מעיכות ושריטות.
יתרה מכך, השופטת סברה כי "טופס הבדיקה עליו שמה הנתבעת יהבה, לטעמי, מהווה אפילו חלק מהטעיה מכוונת מצדה."
לפי השופטת, התנהלות זו מעוררת תהיות לבי תום לבה של החברה, ומהווה הפרה במסגרת השלב הטרום-חוזי, שכמוה כהטעיה המצדיקה ביטולו של ההסכם.
השופטת אף התשכנעה שאילו החברה היתה מציגה לתובע את התמונה המלאה, הוא לא היה רוכש את הרכב.
בהמשך הוסיפה השופטת כי "לא ניתן להתעלם מכך, שהתובע ביקש לבטל את העסקה, תוך זמן סביר, ברם הנתבעת לא נעתרה לבקשתו, ולא בצדק."
עם זאת, השופטת החליטה שמפיצוי התובע יש להפחית 20% בשל הסיכון שלקח עצמו כשהחליט לוותר על בדיקת הרכב, ובכך לא יצא ידי חובתו.
בתום ניתוח רכיבי הפיצוי השופטת פסקה בסופו של דבר 57,100 שקל, שהורכבו בעיקר מהשבת הכסף ששילם התובע, וכן מפיצוי על עגמת נפש והפסד מספר ימי עבודה. בנוסף, החברה תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד שחר סקופ
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יקטרינה וישנבסקי
עו"ד שי שמש
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.