בעלת דירה שפוצלה בעבר גילתה לתדהמתה, 30 שנה אחרי רכישתה, שכביכול אין לה היתר. לאחר ששילמה עשרות אלפי שקלים כדי לקבל היתר חדש היא תבעה פיצוי מהעירייה - וזכתה
בגלל רשלנות בשמירה על היתר בנייה לדירה שפוצלה: עיריית ירושלים תשלם לבעלת הנכס כ-123,000 שקלים – כך נקבע לאחרונה בבית משפט השלום בעיר. כשלושה עשורים לאחר רכישת הדירה רצתה בעליה לקחת משכנתה, אלא שאז גילתה לתדהמתה משמאי הבנק שאין לדירה היתר בנייה, ובקשתה סורבה. השופטת מוריה צ'רקה התרשמה שדווקא התקבל היתר לפיצול, אלא שהעירייה איבדה אותו.
התובעת הינה בעלת דירת שלושה חדרים ברחוב אנטיגונוס שבירושלים. מדובר בדירה שנבנתה במקור כהרחבה לדירה קיימת, ופוצלה ממנה. היא רכשה אותה ביולי 1989, כאשר חודשיים לאחר מכן תוקן צו רישום הבית המשותף ונרשם הפיצול, כך שבמקום 8 דירות בבניין נרשמו בו 9.
לאורך השנים נטלה בעלת הדירה מעת לעת הלוואות מהבנק תוך שהשתמשה בדירתה כמשכון. אלא שב-2018, כמעט שלושה עשורים אחרי רכישת הדירה, סורבה לפתע בקשת התובעת למשכן את ביתה לצורך נטילת הלוואה. בהתאם לחוות דעת השמאי מטעם הבנק, פיצול דירת האישה נעשה ללא היתר ומשכך אין באפשרות הבנק לאשר את המשכנתה.
בעלת הדירה, המומה מהתגלית שהיא כביכול גרה עשרות שנים בדירה לא חוקית, פעלה נמרצות להוציא היתר בנייה ושילמה את ההוצאות הכרוכות בכך, ובמקביל הגישה את התביעה לבית המשפט, בין היתר נגד עיריית ירושלים. היא טענה אמנם שלא היה היתר לבניית הדירה ופיצולה, אולם ככל שהיה היתר ואבד – הדבר נובע מרשלנות העירייה בשמירת תיקי ההיתר ועליה לפצותה.
העירייה, לעומתה, עמדה על כך שמעולם לא ניתן היתר לבניית הדירה ופיצולה. בין היתר הסתמכה הנתבעת על עדות הבן של מי שמכרה את הדירה לתובעת, שסיפר כי בתקופה שבה פוצלה הדירה לא היה מקובל לבקש היתרי בנייה.
עדות בעייתית
השופטת צ'רקה הסבירה שעליה, למעשה, להכריע בשאלה האם היה היתר לבניית ופיצול דירת התובעת והוא אבד, או שמלכתחילה לא היתר שכזה. הערכתה הייתה שאכן התקבל בעבר היתר והוא אבד בגלל רשלנות העירייה בשמירת תיקי ההיתר ותיוקם.
מסקנת השופטת נשענה בעיקר על שלל עדויות עובדי עירייה, שאישרו כי קיימת תופעה של אובדן תיקי נייר של היתרי בנייה. היא כתבה ש"הצטברות מדאיגה זו של עדויות מלמדת על שכיחות התופעה, עד כדי כך שהדבר ידוע לכל העוסקים בתחום". לדבריה ניתן לקבוע שבגלל שכיחות הטעויות בסריקה ובתיוק, העדרו של היתר בניה בארכיב העירייה אינו מלמד שהוא לא ניתן, "אלא רק שאם ניתן היתר - הוא לא אותר. הא ותו לא".
בתוך כך דחתה השופטת את ניסיון העירייה להיבנות מעדות בנה של מוכרת הדירה. נקבע שהוא בסך הכול אמר שאינו יודע מה היה מקובל באותן שנים, ושמדובר בעד שקשה להסתמך על גרסתו.
בסיכום העניין קבעה השופטת שעל העירייה לשלם לבעלת הדירה כ-109,000 שקלים כהחזר על ההוצאות שהוציאה לקבלת ההיתר החדש (והמיותר) וכפיצוי על עוגמת הנפש. עוד חויבה הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 14,000 שקלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד בצלאל עמואל
- ב"כ הנתבע: עו"ד שאול איבצן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דורון מלכא
- ב"כ צד ג': עו"ד עז אלדד
לפסק הדין המלא בתיק ת"א 25508-02-19
עו"ד יובל בוקר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.