"היורשים" גרסה מקומית: אב זכה במאבק על בניין מול ילדיו

לאב ולאשתו המנוחה שלושה ילדים. האם הורישה את כל רכושה לילדים, ובפסק דין נקבע כי חלה חזקת השיתוף על שתי דירות של האב. פסיקתא שהרחיבה את השיתוף לבניין שלם בוטלה

השופט נפתלי שילה קיבל לאחרונה ערעור שהגיש אב לשלושה נגד ילדיו, באופן שקובע כי הם אינם זכאים לחצי מבניין שרשום על שמו. האם המנוחה הורישה את רכושה לילדים והם זכו בפסק דין שקבע שלאם זכויות בשתי דירות של האב מכוח חזקת השיתוף. פסיקתא שהוצאה בעקבות פסק הדין הרחיבה את השיתוף גם על בניין שבבעלות האב, אך השופט שילה ביטל אותה.

להורים שלושה ילדים. האם ערכה צוואה שבמסגרתה הורישה את כל עיזבונה לילדיה. לאחר פטירת האם ניתן צו לקיום צוואתה לפיו הילדים הם הנהנים מעיזבונה.

ביולי 2017 הגישו הילדים תביעה לבחינת היקף עיזבון אמם. הם טענו שיש להצהיר כי לאם היו זכויות בחצי מנכסי האב, מכוח חזקת השיתוף. הם ביקשו להצהיר שחצי מהזכויות בשתיים מדירות האב (דירת המגורים שנמצאת בבניין ששייך לאב ודירה נוספת בבניין אחר) שייכות לאם המנוחה ולכן הם זכאים לרשת אותן.

ביוני 2019 ניתן פסק דין שקבע שמכוח חזקת השיתוף האם המנוחה זכאית לחצי מהזכויות המשותפות שנצברו במהלך החיים המשותפים. פסק הדין הצהיר כי הילדים זכאים לרשת את זכויותיה של האם בשתי הדירות ובכספים שנצברו בחשבון המשותף עד מותה.

כעבור שנתיים הגישו הילדים בקשה למתן פסיקתא בעקבות פסק הדין. האב לא הגיש תגובה ובאפריל 2021 בית המשפט חתם על הפסיקתא המבוקשת. בפסיקתא נקבע כי הילדים זכאים לרשת את זכויות האם המנוחה באחת הדירות וכן בכל הבניין בו נמצאת הדירה השנייה ובכספים שבחשבון.

באוקטובר 2021 הגיש האב בקשה לביטול הפסיקתא שלטענתו חרגה מהוראות פסק הדין שקבע כי רק על שתי דירות חלה חזקת השיתוף, ולא על כל הבניין. בית המשפט דחה את הבקשה.

האב הגיש בקשת רשות ערעור. לטענתו, הפסיקתא מרחיבה שלא כדין את פסק הדין. זאת, מאחר שבתביעה ביקשו הילדים במפורש להצהיר על שיתוף בנכסי נדל"ן מסוימים, שתי הדירות, ורק ביחס אליהן נקבע שחלה חזקת השיתוף.

הילדים טענו מנגד כי הרכוש שחלה עליו חזקת השיתוף כלל את כל הבניין. הם הבהירו שרכישת הבניין נעשתה מכספים משותפים לאב ולאם.

לא ניתן לשנות

השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את הערעור. הוא כתב שבתביעה עתרו הילדים להחיל את חזקת השיתוף רק על אחת הדירות בבניין (לצד דירה נוספת שאינה בבניין) ולא על הבניין כולו. לדבריו, אם הילדים רצו לתבוע הצהרה על חזקת השיתוף בבניין כולו, היה עליהם לטעון זאת במפורש בכתב התביעה והם לא עשו כן.

לדבריו, אי הזכרת הבניין באופן מפורש מלמדת שהילדים לא סברו שחזקת השיתוף משתרעת על כל הבניין, אלא רק על דירת המגורים. הדבר בולט במיוחד, שעה שהמנוחה עצמה ציינה בצוואתה את "הבניין" ולמרות זאת, הילדים לא עתרו לשיתוף בכל הבניין אלא רק בדירה.

עוד כתב השופט כי בחלק האופרטיבי של פסק הדין קבע בית המשפט שחזקת השיתוף חלה רק על הדירה בבניין (ועל הדירה הנוספת).

השופט הבהיר שבית המשפט יכול לתת פסיקתא משקפת או מבהירה, אך הוא לא יכול לבצע שינוי בפסק הדין, אף אם הוא סבור שהיה ראוי לשנותו.

הילדים חויבו בהוצאות בסך 10,000 שקל.

• ב"כ האב: עוה"ד יורם אברהמי ואלה שרווס

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.