הישבון - השבת מס יבוא על תשומות המשמשות לייצור מוצרי ייצוא

בית המשפט העליון הפך באחרונה בע"א 4219/99 פסק דין של בית המשפט המחוזי וקבע כי השבת דמי מכס (להלן-הישבון) שנבעה מהתחשבנות זמנית שגויה, חייבת בתשלום מס.

הגדרת הישבון: עקרון שנקבע בפקודת המכס לפיו מסי יבוא בצורת מכס, מס קנייה, ותשלומי חובה נוספים על תשומות ששימשו בייצור מוצרים לייצוא, יוחזרו לחברה המייצאת.

קימות שתי דרכים להישבון:

דחיית מס: קבלת אשראי לכיסוי מסים שנדחו, ביבוא או ברכישה מקומית.

(הרלוונטית לערעור שלפנינו)-אחוז המס: החזר מסים ששולמו בעת היבוא או רכישה מקומית.

שיטת חישוב ההישבון לפי אחוז: אחוז מסי היבוא בכל דולר יצוא נקבע בהתאם לסך מסי היבוא ששולמו בשנה הקודמת על חומרי גלם מיובאים המיועדים לייצור מוצרים לייצוא, מחולק בסך הכל הייצוא באותה שנה.

להלן מובא תמצית פסק הדין בערעור 4219/99  ובערעור שכנגד

המערערת והמשיבה בערעור שכנגד: מדינת ישראל-אגף המכס והמע"מ.

המשיבה והמערערת בערעור שכנגד: שלדות מפעלי מתכת בע"מ.

תקציר עובדות האירוע:

חברת שלדות מפעלי מתכת בע"מ (להלן-שלדות), הנה חברה המייבאת מוצרי גלם לייצור מכלולי רכב במפעלה בישראל כשאר חלק מתוצרתה היא מייצאת לחו"ל. על היבוא משלמת החברה מסי יבוא למיניהם, בעיקר, מכס, מס קניה, היטל מלחמת של"ג ואגרת רציף. כאמור על חלק החומרים המיועדים ליצוא  מקבלת החברה ממנהל המכס והמע"מ "הישבון". שיטת ההישבון החלה על שלדות היא שיטת אחוז המס המתוארת יחד עם הבסיס לחישובה בתחילת המאמר.

הערעור שלפנינו נובע מן העובדה כי חברת שלדות דרשה בשנים 1989, 1989 את אחוז ההישבון המגיע לה ממנהל המכס והמע"מ לפי החישוב שבצעה בשנת 1987, דהיינו לא בצעה חישוב חדש בהתאם לסך מסי היבוא ששילמה בשנה הקודמת אלא השתמשה באחוז שנקבע בשנה הראשונה בה דרשה הישבון. בהתאם לחישוב מעודכן שלכאורה היה עליה לבצע אזי אחוז ההישבון הנדרש בשנים אלה היה נמוך יותר ומכאן הבסיס לערעור של הנהלת המכס והמע"מ.

טענת המשיבה בפני ביה"מ העליון:

אחוז ההישבון הנקבע לראשונה הנו סופי ואינו כפוף לשינויים שכן נועד לעודד יצואנים ולאפשר להם לערוך תחשיבי רווח והפסד.

בכל מקרה חל עליה סעיף 3 לחוק מסים עקיפים שבהתקיים תנאיו הנישום אינו חייב בתשלום מס-חסר. לפי אחד התנאים במקרה והנישום לא ידע או שבנסיבות העניין לא היה צריך לדעת על קיומו של החסר אזי לא חייב בהשבת מס החסר.

ביה"מ המחוזי לא הסכים אמנם עם הטענה הראשונה אך קבע כי אכן חל על החברה סעיף 3 לחוק המסים העקיפים ולכן אינה מחויבת בהשבת החסר על אף נכונות טענת מנהל המכס והמע"מ.

טענת המערערת בפני ביה"מ העליון:

ההישבון נועד להשיב במדויק את מרכיב מסי היבוא על תשומות שמשמשות לייצור מוצרי יצוא. לפיכך טוענת המערערת כי תחשיב לא נכון שהגישה המשיבה גורם לניצול הסעיף העוסק בהישבון להשגת רווחים על חשבון המדינה ופוגם בתכלית הסעיף שהנה השבה בלבד של מסים ששולמו ביבוא עבור תשומות המשמשות ליצוא. לגבי הטענה לפיה שלדות נמצאת בתכולת סעיף 3 לחוק המסים, דהיינו אינה חייבת בתשלום מס-חסר גם אם התחשיב שערכה אינו נכון הרי שטענה זו אינה נכונה היות והמשיבה ידעה בעת הגשת התצהיר כי אחוז ההישבון בשנים המדוברות היה מופחת.

פסק הדין ונימוקי בית המשפט העליון:

בית המשפט קיבל את טענת המערערת לפיה על המשיבה לשלם את מס-החסר בעקבות חישוב מוטעה של אחוז ההישבון לשנים 1988, 1989.

ביה"מ טען כי תכלית ההישבון הנה השבה בלבד של מה ששולם. הצדקת ההישבון נובעת מכך שתשומה שמיובאת ושמשה ביצור מוצר שיוצא לאחר מכן, הרי שאין כאן פעולת יבוא אמיתית ולפיכך אין כאן הצדקה בהטלת מסי יבוא. בית המשפט טען טענה נוספת ולפיה עצם ההישבון אינו תכליתו סעיף שיזם המחוקק על מנת לעודד את פעילות היצוא אלא השבה בלבד של מסים ששולמו ללא מהות כלכלית אמיתית לתשלומם. מכאן נובעת המסקנה כי שיטת האחוזים להשבת מסי היבוא הנה זמנית ומתעדכנת לפי המסים ששולמו בפועל שכן כל שיטה אחרת הנה פתח לניצול הסעיף להשגת רווח על הסדר שנועד להשיב הוצאה ששולמה שלא לצורך.

לפי סעיף 1 לחוק מסים עקיפים "חסר" הנו מס עקיף שלא שולם או שהוחזר בטעות כולו או מקצתו. לפיכך השבת יתר של הישבון עומדת בהגדרת מס חסר ולפי סעיף 2 לחוק הנ"ל הנישום יהיה חייב לשלמו. לגבי הטענה כי המשיבה עומדת בתנאי סעיף 3 דהיינו חריגים לתשלום המס החסר, הרי שבית המשפט קבע כי המשיבה ידעה או לפחות היה עליה לדעת על קיומו של החסר היות ושיטת חישוב ההישבון ידועה ורשומה בצורה ברורה בפקודת המכס.

סיכום:

  ההישבון כשמו כן הוא- נועד להשיב מה ששולם שלא לצורך וללא מהות כלכלית, האחוז לפיו נקבע ההישבון משתנה בהתאם למסים ששולמו בפועל בשנה הקודמת, היות וכמות וסכומי חומרי הגלם המיובאים משתנה בכל שנה הרי שגם אחוזי ההישבון נתונים לשינויים ועדכונים. היות ומדובר בהסדר השבה ולא בעידוד יצואנים ע"י סבסוד הוצאות שעליהם לשלם הרי שאין לפתוח פתח לניצול ההישבון כדי להרוויח כספים על חשבון המדינה ומשלם המסים ולפיכך הישבון ביתר הנו מס-חסר שיש להחזירו לקופת המדינה.

פסק הדין שהוזכר במאמר

ע"א 4219/99 מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ נ' שלדות מפעלי מתכת בע"מ

* רו"ח גיא ורדי ממשרד רון גרסטנפלד,  ורדי האוזר נתיב ושות' .

**  כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.