סיוע במגורים מצד הורים לילדיהם הוא דבר נפוץ, וכך גם תביעות על זכויות במקרקעין השייכים להורי אחד מבני הזוג הגרושים. כך מתמודדים עם התופעה
כשאומרים "ילדים קטנים צרות קטנות – ילדים גדולים צרות גדולות" זו לא קלישאה. החיים המשפחתיים בישראל מאופיינים לא פעם במתן עזרה משמעותית מצד הורים לילדיהם, במיוחד בנוגע למגורים. מתן אפשרות להתגורר בנכסים משפחתיים הוא מעשה נדיב שמטבעו מחזק את הקשרים המשפחתיים, אך עלול גם להוביל למחלוקות משפטיות מורכבות כאשר היחסים מתערערים. פעמים רבות נשאלת השאלה, האם נדיבות ההורים יכולה להתפרש כהבטחת זכות משפטית ואיך אפשר להגן על הנכסים.
נדיבות או מחויבות?
הדס ויפתח (שמות בדויים) התחתנו בשנת 2003 והם הורים לשלושה ילדים. לאחר שנישאו ועם לידת הילד הראשון, ביקשו הוריו של יפתח לסייע לצדדים ואפשרו להם להתגורר בבית שהיה בנוי על נחלת בנחלה שלהם. ההורים הנדיבים גם אפשרו להם להשכיר את יחידת הדיור בחצר הבית ולגבות מדי פעם את דמי השכירות לעצמם.
לאחר 15 שנות נישואין, החליט יפתח שהוא רוצה להתגרש. הדס מצידה הודיעה כי היא לא מעוניינת להתגרש וגם לא מתכוונת לפנות את הבית בנחלה. בתביעה שהגישה לבית המשפט למשפחה כנגד בעלה וכנגד הוריו, היא דרשה מחצית מהזכויות בנחלה ש רכשו ההורים הרבה לפני שהכירה את בנם. לטענתה, הנחלה הובטחה לה וליפתח על-ידי הוריו, והיא השקיעה כספים בשיפוץ, ולכן מגיעות לה מחצית הזכויות בנחלה – בעין או בכסף. בעוד שיפתח עזב את הבית בנחלה, נותרה הדס להתגורר בה וההורים שלא האמינו שטוב לבם יתהפך עליהם, נאלצו להגיש כנגד כלתם תביעה לפינוי וסילוק יד וכן ולדמי שימוש ראויים.
תביעתה של הדס איננה נדירה בתחום דיני המשפחה, והיא מסוג התביעות המוגשות לבית המשפט בשיטת מצליח, כדי לשמש מנוף בידי בן/בת זוג להשגת תנאי גירושין טובים יותר.
נכון שבמשך השנים הדס ויפתח עשו שימוש בבית הוריו של יפתח וראו בו כביתם, אולם מכאן ועד לקבלת זכויות בעלות בבית, הדרך ארוכה ולרוב אינה אפשרית. יפתח והדס קיבלו זכות מגורים ולכל היותר תהא הדס זכאית לקבלת מחצית מהכספים שהיא ויפתח השקיעו בנכס, שכן כל תוצאה אחרת סותרת את הדין ואת ההיגיון הבריא והשכל הישר, ואיננה מתיישבת עם העובדה שהורים לא אמורים לחשוש מלסייע לילדיהם.
מה החוק אומר?
חוק המתנה קובע כי התחייבות לתת מתנה צריכה להיעשות במסמך בכתב. לפי ההלכה הפסוקה, הסיבה העיקרית לדרישת הכתב היא הגנה על המתחייב מפני פזיזותו והבטחת גמירות דעתו במתן המתנה באופן חד צדדי. כלומר, מילים ללא כיסוי לא יכולות להקנות זכות במקרקעין. מי שמבקש לקבל זכות במקרקעין שרשום על שם חמיו וחמותו חייב להציג מסמך בכתב שממנו עולה כי הייתה התחייבות מצד ההורים להעביר נכס במתנה. לא מספיק להגיד "האמנתי כך" או "כך גרמו לי להבין" – אלא מדובר בנטל ראיה כבד.
בנוסף, לרישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים (טאבו) יש חשיבות רבה מבחינה קניינית, כך קובע סעיף 125(א) לחוק המקרקעין. לפני למעלה משני עשורים, ביהמ"ש העליון קבע כי קיימת חזקה שהרישום בפנקסי המקרקעין משקף נכונה את הזכויות הרשומות בו. הטוען למציאות המנוגדת לרישום בטאבו – עליו הנטל להוכיח שהרישום אינו משקף את הבעלות "האמיתית".
כמו כן, לפי הדין הנוהג, לא ניתן לטעון לקבלת רישיון בלתי הדיר לעשות שימוש במקרקעין, מבלי שהדבר מעוגן בחוזה מסודר. הלכת בית המשפט העליון קובעת באופן מפורש כי בר רשות שהורשה להתגורר בנכס ללא תמורה והרשות בוטלה, אינו זכאי לפיצויים מכוח החוק. משכך, לכל היותר, זכאית הדס לפיצויים בגין השקעותיה בנכס של הורי בעלה.
המלצה להורים
5 שנים בילתה המשפחה בבתי המשפט השונים וכל תביעותיה של הדס נדחו. בית המשפט קבע כי לא ניתן להגיע למסקנה אחרת גם מטעמי מדיניות שיפוטית, שהרי אם הייתה מתקבלת תביעתה של הדס, הורים יימנעו ממתן סיוע לילדיהם מתוך חשש לרכושם.
ובכל זאת, כדי להימנע מהסיכון ומהצורך להיגרר במשך שנים בין בתי משפט, חשוב להקדים תרופה למכה. ההמלצה להורים שמבקשים לסייע לילדיהם אמצעות מתן זכות מגורים היא להחתים את בני הזוג על הסכם ברור ומפורט שמגדיר את היחסים, את מהות הזכות והיקפה, ושקובע מתי זכות המגורים מסתיימת ומה קורה אם מפרים את ההסכם.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.