מכל "המגזרים"בחברה, דווקא חיילים הם אלה שמופלים לרעה כשזה מגיע להליכים פליליים, בכך שאינם נהנים מבחינה מקיפה של שירות המבחן, הממליץ בפני שופטים על דרכי ענישה. האבסורד זועק, הגיע הזמן לשינוי.
עניין אלאור אזריה עורר לאחרונה ויכוח ציבורי נרחב בנוגע לשאלה האם חיילים צריכים לעמוד לדין פלילי בגין אירועים מבצעיים. השירות הצבאי, כך נטען, מחייב הקלה בדינם ולא החמרה.
אלא שמה שנסתר מהעין הציבורית הוא שחיילים שמוצאים את עצמם במערכת המשפטית הצבאית – נתקלים במערכת מחמירה הרבה יותר מהמערכת האזרחית, רק משום שהם חיילים. אחד ההבטים של ההחמרה הוא העובדה שבצבא, שלא כמו באזרחות, אין שירות מבחן. בכתבה זו נבחן את השלכות המצב הזה על החיילים ואת ההצדקה לקיומו.
דמו בנפשכם את המצב הבא: אדם בגיל 19 מגיע להישפט בבית משפט על עבירה קלה שביצע. השופט המעוניין ללמוד ולהתחקות אחר הרקע של הנאשם–אופיו, טיבו, סביבתו, סיכויי שיקומו, והסיבות שהביאו את העלם לבצע את העבירה–יכול להיעזר אך ורק בחוות דעת מעסיקו המכיר אותו כחודשיים בלבד.
לעומת זאת, צעיר אחר, שהורשע בביצועעבירה חמורה בהרבה, ניצב לפני השופט כשבעניינו קיימת חוות דעת מקיפה על סיכויי שיקומו, אותה הכין גורם מקצועי שזו מומחיותו– וזוכה להתחשבות. כעת נספר לכם שהראשון הוא חייל, ואילו השני לא גויס לצה"ל בגלל עבר פלילי. נשמע הזוי?
כלי חיוני ומשמעותי
ובכן, ברוכים הבאים לשגרת יומם של הנדונים בפני בתי הדין הצבאיים: בהיעדר שירות מבחן, בתי הדין יכולים לקבל מושג חלקי בלבד על אודות החיילים הנשפטים בפניהם, והעומדים בפני גזרי דין. מידע זה מגיע ממעסיקים לשעבר (לרוב לתקופות קצרות) וממפקדים –לרוב צעירים בגילם, ולעתים עם תקופת פיקוד לא משמעותית, ללא מחוייבות לחייל וללא הבנה עמוקה של המניעים לעבירה או של סיכויי השיקום.
למעשה, פעמים רבות שיקומו של החייל כאזרח המדינה מעניין פחות את המערכת הצבאית מאשר השאלה האם ניתן "להשתמש" בו כחייל.
בית המשפט העליון קבע שתסקיר שירות המבחן הוא כלי חיוני ומשמעותי, המסייע מאד בעבודת השופט בעת גזירת הדין וקביעת העונש הראוי, ובמקרים מסויימים השופט חייב להיעזר בו. בהתאם, המחוקק הורה כי בכל מקרה של נאשמים צעירים (בני 18-21) הצפויים לעונש מאסר –העונש השכיח ביותר בבתי הדין הצבאים) – יהיה תסקיר חובה.
אלא שהוראה זו אינה חלה על חיילים הנותנים את הדין בבתי הדין הצבאיים.
האבסורד במצב הנוכחי פשוט זועק: ככלל, החיילים המתגייסים לצה"ל הם ה"ילדים הטובים": בחורים ובחורות צעירים, נטולי עבר פלילי. בגלל ייחודה של המערכת המשפטית הצבאית חלקם נתקלים במשפט הפלילי הצבאי בנסיבות שכלל לא היו נקרות בדרכם אילו היו נשארים באזרחות.
או אז הם נאלצים להתמודד עם הליך משפטי ללא תסקיר שירות מבחן אשר יפרט את מעלותיהם וסיכויי השיקום הגבוהים שלהם. לעומתם, עבריינים צעירים, שמראש לא גויסו, זוכים "ליהנות"מאותה חובה, במסגרתה נבחנים הרקע שלהם, הסיבות למעשה העבירה, מצבם המשפחתי והכלכלי, וסיכויי השיקום.
אנחנו חייבים להם
ראוי לציין כי פעמים רבות התסקיר מוביל להטלת עונש מקל מתוך כוונה לאפשר שיקום וחזרה לחברה. ככלל, הגם שאינם מחויבים להמלצות תסקיר שירות המבחן, ניתן לומר כי שופטים בהחלט מייחסים לו חשיבות רבה.
נזכיר, כי רוב הנדונים בבית הדין הצבאי הינם, מטבע הדברים, חיילים בגיל שירות החובה, בני 18-21 שנים בלבד. למרות זאת, לבתי הדין הצבאיים לא נתון הכלי החשוב של תסקיר הפורש תמונה מלאה, והם לא זוכים להקלה המתבקשת. הסניגורים, העושים ככל יכולתם לפרוש נסיבות אלה, "חשודים" לא פעם כמי שמציגים תמונה מטעם.
לטעמנו, אין ולא יכולה להיות, הצדקה לאפליית חיילי צה"ל העומדים לדין בבתי דין צבאיים אל מול בגירים צעירים אחרים הנותנים את הדין במערכת המשפטית האזרחית. הגיע הזמן לאמץ את שירות המבחן גם בצה"ל. לחיילים מגיע. אנחנו חייבים להם.
* עורך דין שי פרץ ועורכת דין אפרת נחמני-בר עוסקים במשפט פלילי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.