בבית המשפט סיפר הנער שהרים חפץ נוצץ שסקרן אותו. רק לאחר שהתפוצץ ופצע קשות את ידו, הוא הבין שמדובר ברימון. השופט שוכנע שהנער ידע בדיוק לאן הוא נכנס, אבל קבע שהמדינה התרשלה כשלא נקטה באמצעי זהירות סבירים.
"רועה צאן נכנס לשטח אש, משחק ברימון צבאי ונפגע. האם קמה אחריות המדינה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו?" סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט מרדכי בורשטין קבע שכן.
התובע מתגורר במאהל סמוך לשטחי אש של צה"ל. באחד הימים של שנת 2012 הוא יצא לרעות את צאן המשפחה, כ-1.5 ק"מ מהמאהל, סמוך לאיזור התעשייה במישור אדומים.
ברגע מסוים, לטענתו, חפץ עגול ונוצץ עורר את סקרנותו. הוא הרים אותו ואז החפץ התפוצץ בידו, ורק לאחר מכן הבין שהיה זה רימון. כתוצאה מכך נקטעו מספר אצבעות מידו, והוא אף נפגע בפניו. הוא נותח ושוחרר לאחר חמישה ימי אשפוז בהדסה עין-כרם. האירוע התרחש דרומית למצפה יריחו, כאשר התובע היה כבן 15.
התובע העיד שלא ראה ולא שמע חיילים או רכבים צבאיים. השופט בורנשטין אמנם הביע תמיהה מסוימת, אך יחד עם זאת האמין לתובע, שגרסתו נתמכה בדברים שאמר בזמן אמת כשהובהל בניידת מד"א.
המדינה טענה שהתובע ידע שמדובר בשטח אש שאסור להיכנס אליו ללא היתר. בנוסף היא טענה כי יישמה את הנהלים בקשר לסריקת שטחי אימונים וטיפול בנפלים, ואף סימנה את השטח בשלטי אזהרה.
לעומת זאת, התובע טען כי לא ידע שהוא נכנס לשטח אש.
מציאות בעייתית
לאחר שביקר בעצמו במקום, השופט בורשטין קיבל את עמדת המדינה, ושוכנע כי התובע ידע שהוא נכנס לשטח אש. בהקשר זה הוא הזכיר כי התובע ומשפחתו מתגוררים בסמוך לשטח ומכירים אותו היטב, ולא מדובר בעוברי אורח.
למרות זאת, השופט קבע כי המדינה התרשלה בכך שלא נקטה באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע את הפגיעה.
השופט זקף לחובת המדינה את העובדה שלא הציגה דוח סריקה או מסמך שמוכיח מתי בוצעה סריקה, אם אכן בוצעה, ואף לא העידה את מפקד היחידה שצריך היה להיות חתום על ביצוע הסריקה.
לכן השופט הבהיר כי "מתבקשת המסקנה לפיה הנתבעת לא פעלה בהתאם לנהלים, לא ביצעה סריקה כנדרש ומכאן אחריותה לפצות את התובע".
בתוך כך השופט ציין שבסמוך למקום הפגיעה נמצא בור מים ועדרי צאן שעושים בו שימוש, והבהיר כי עובדה זו "הייתה צריכה להדליק נורה אדומה אצל הנתבעת, הן בכל הקשור למניעת כניסה לאזור, אך ביתר שאת בכל הקשור לסריקה מדוקדקת באזור שבו בורות מים פעילים, רועי צאן הרועים במקום ומטיילים המגיעים למקום". "מציאות בעייתית בלשון המעטה", כך כינה השופט את מצב זה.
כמו כן, מן העדויות התברר שהכניסה לשטח האש מותרת במהלך סופי שבוע, ואכן נכנסים אליו רועי צאן ואף מטיילים רבים – דבר שגם המדינה ידעה עליו.
יחד עם זאת, לנוכח מכלול הנסיבות השופט החליט להטיל על התובע "אשם תורם" בשיעור של 20%, מאחר שידע שהוא בשטח אש וצריך היה לחשוב שאולי מדובר בחפץ מסוכן.
בתום ניתוח מפורט של נזקי התובע, שכללו כאב וסבל, הפסדי השתכרות בעתיד והוצאות רפואיות, ולאחר ניכוי אשם תורם השופט חייב את המדינה בפיצוי בסך 304,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 72,000 שקל והוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד ש. לקר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מ. מנחם- פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
עו"ד עבד עודה
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.