האסיר התלונן על כאבים בחזה אך הטיפול בו נגרר על פני מספר חודשים. השופט הבהיר כי "טיפול סביר – ברמה של רפואה ציבורית רגילה – היה מוביל למעקב אינטנסיבי בהרבה ולצינתור תוך מספר שבועות".
סגן נשיא בית משפט השלום בתל-אביב, השופט רמי חיימוביץ, הורה למדינה לשלם פיצויים ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של כ-935 אלף שקל, לאסיר בכלא "חרמון" שלקה בהתקף לב.
בפסק דינו מתח השופט ביקורת חריפה על התנהלות רופאי שירות בתי הסוהר, המחויבים להעניק לאסירים טיפול שווה לזה שהיו מקבלים מהרפואה הציבורית אילו היו חופשיים, אולם לא עמדו בחובה זו.
האסיר-התובע הסתבך בפלילים לאחר שדקר אדם במהלך קטטה. בשנת 2011 נגזרו עליו 33 חודשי מאסר בפועל. עוד לפני מאסרו הוא סבל ממספר גורמי סיכון למחלות לב – סוכרת, לחץ דם ועישון. פעמיים הוא אף התלונן על כאבים בחזה ואושפז – בשנים 2009-2010 – אך בדיקות הלב נמצאו תקינות.
במהלך שהייתו בכלא הוא חש ברע והתלונן על תעוקה בחזה. מבלי לפרט כאן את כל השתלשלות האירועים, בפועל הוא נשלח למבחן מאמץ רק ששה חודשים אחר כך, וארבעה חודשים אחרי הבדיקה הראשונה שעבר אצל רופאה רלוונטית. כחמישה ימים אחרי מבחן המאמץ הוא לקח בהתקף לב – אוטם קדמי – והוכנס לצנתור דחוף.
בעיקרו של דבר, התובע טען כי התרשלות המדינה התבטאה בכך שהטיפול בו היה איטי באופן בלתי סביר ביחס לתסמינים ולסיכון הרב. לטענתו, אילו טופל במערכת הציבורית הרגילה היה עובר צנתור במועד מוקדם בהרבה, וכך היה נמנע הנזק שנגרם לתפקוד שריר הלב.
המדינה מצדה טענה כי פעלה בהתאם לתורים שסופקו לה על ידי בית החולים "זיו", שהם מקבילים לתורים שהתובע היה מקבל במערכת הציבורית. כמו כן, נטען כי רופאי הכלא הסתמכו על הנחיות הרופאים המומחים בבית-החולים שלא הצביעו על צורך בטיפול דחוף.
"פאסיביות וטעויות רבות"
לנוכח פערים בין חוות דעת רפואיות שהגישו הצדדים, השופט חיימוביץ מינה מומחה מטעם בית המשפט – מנהל מחלקה קרדיולוגית בבי"ח שערי צדק בדימוס.
באופן נחרץ וחד משמעי, מומחה זה סבר שהתמשכות הטיפול בתובע הייתה מנוגדת לכל התוויה רפואית מוכרת וחריגה ביחס לטיפול המתקבל בקופות החולים, שבמקרה כמו של התובע נשלחים לצנתור תוך פחות מחודש.
המומחה העריך כי בצנתור היו מזהים את המחלה הכלילית שלו, מרחיבים את העורקים המוצרים או שולחים אותו לניתוח מעקפים, ובכך מונעים את התקף הלב, בהסתברות של למעלה מ-90%.
השופט חיימוביץ, שקיבל את עמדת המומחה, הבהיר כי המדינה לא הביאה אף ראיה לפעולות שביצעה, ואף לא זימנה לעדות גורם כלשהו מן המרפאה שיעיד מהם הסברים שנמסרו לבית-החולים.
"הראיות שכן הוצגו מלמדות דווקא על פאסיביות וטעויות רבות בפעולת המרפאה בכל הנוגע לקביעת התורים", הוסיף.
חלקו השני של פסק הדין הוקדש לנזקי התובע, ובהם כאב וסבל, אבדן השתכרות והוצאות רפואיות. בסופו של דבר נקבע כי המדינה תשלם לתובע פיצוי בסך כ-749,000 שקל על נזקיו, בתוספת הוצאות משפט בסך 10,000, ושכ"ט עו"ד בסך 175,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אלה ברדלבסקיה
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אינה שטיין ועו"ד אייר מנדלבאום
עו"ד דפנה צדיקריו אלי
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.