בגלל מגבלות הקורונה: המוכרים לא פינו את הדירה בזמן ולא יפצו

בית המשפט קיבל את טענתם שבשל פרוץ המגפה והמגבלות הראשונות שהוטלו הם לא יכלו לצאת מביתם לצורך מעבר מהדירה 

בית משפט השלום בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה של רוכשת דירה לקבלת הפיצוי המוסכם בחוזה עקב מסירת הדירה באיחור. השופטת נעם חת מקוב קיבלה את טענות המוכרים לכך שתקנות הקורונה, שאסרו על יציאה מהבית למעט מקרים מסוימים, מנעו מהם לפנות את הדירה ולמסור אותה במועד ושהם זכאים להגנה שבחוק כיוון שהם לא היו יכולים לצפות את פרוץ המגפה והתקנות שבאו בעקבותיה.

הצדדים חתמו בדצמבר 2019 על הסכם מכר, לפיו רכשה התובעת מהנתבעים את דירתם ביישוב מיתר. הנתבעים התחייבו למסור לתובעת את הדירה בראשון לחודש אפריל 2020 כנגד תשלום מלוא התמורה. בפועל, אף שהתמורה שולמה במלואה בתחילת אותו החודש, החזקה בדירה נמסרה רק ב-24 לחודש אפריל וחלפו יומיים נוספים עד לפינוי סופי של הדירה.

בתביעה שהגישה הרוכשת נגד המוכרים היא טענה שלפי ההסכם האיחור במסירה מהווה הפרה יסודית שלו, ומזכה אותה בפיצוי מוסכם בסך של 155,000 שקל.

הנתבעים טענו שבשל מגבלות הקורונה שהוחלו בארץ לא היה באפשרותם לבצע את המסירה במועד שנקבע. לטענתם, המגבלות אסרו על יציאת אדם למרחק שמעל 100 מטר מביתו, למעט פעולות מסוימות שהוגדרו בתקנות, ומעבר דירה הוא לא אחד מהן. עוד נטען כי חל במקרה זה סעיף הסיכול בחוק החוזים תרופות, שכן בעת החתימה על ההסכם הם לא היו יכולים לצפות את פרוץ המגפה ואת ההגבלות שהוטלו בעקבותיה, והם עשו כל שביכולתם למסור את בדירה בזמן.

לא נזרקה לרחוב

השופטת חת מקוב דחתה את התביעה לאחר שקבעה כי לא התקיימה הפרה יסודית של ההסכם.

היא קיבלה את טענת הנתבעים כי לא ניתן היה לקיים את מסירת הדירה במועד, בנסיבות בהן לא התאפשרה יציאה חופשית למרחב הציבורי. מעבר לכך, ציינה השופטת, כי מעבר דירה כרוך במפגש עם אנשים נוספים שאינם מן המשפחה, כגון עובדי הובלה, מה שנאסר במסגרת המגבלות.

יועמ"ש משרד הבריאות אומנם פרסם בהמשך הבהרה לפיה ניתן לעבור דירה "במקרים דחופים", אלא שהשופטת קבעה כי במקרה זה המעבר לא היה דחוף שכן התובעת לא עמדה בפני חשש כי תיזרק לרחוב, ולכל היותר נגרמה לה אי נוחות.

עוד נקבע כי התובעים לא היו יכולים לצפות שתפרוץ מגפה עולמית שבגינה יוטלו מגבלות. השופטת ציינה שכבר נקבע בפסיקה שהתנאי בחוק ל"היעדר הציפיות" מתקיים במגיפת הקורונה והשלכותיה. בנוסף היא קבעה כי הנתבעים לא יכלו למנוע את הנסיבות שנוצרו או לקיים את פינוי הדירה במועד.

משכך נקבע כי ביצוע המסירה במועד הקבוע בחוזה סוכל, ולכן העיכוב במסירה אינו בגדר הפרה של ההסכם המזכה בפיצוי מוסכם.

התובעת חויבה בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד יבגני פרחיה ועו"ד חיים דבורה
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אייל קוצר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.