הרוכשת טענה כי מזה שנים אינה מצליחה לרשום את בעלותה על הנכס בגלל מחדלי המוכרת, אך המוכרת טענה כי הרוכשת לא התאמצה מספיק. בית המשפט בחן את הסכם המכר והכריע לטובת הראשונה.
בית משפט השלום בתל-אביב פסק פיצוי של כ-330 אלף שקל לחברה שרכשה לפני 7 שנים נכס בראשון לציון, ועד היום לא הצליחה לרשום אותו על שמה. השופטת נאוה ברוורמן דחתה את טענת המוכרת שלא התחייבה לפעול לרישום הזכויות, וקבעה כי את הסכם המכר יש לפרש לפי תכליתו – רישום הבעלות בטאבו.
בתביעה שהגישה ב-2013 יצרנית המזגנים "אפיקור" היא טענה להפרה יסודית של הסכם מכר שנחתם 3 שנים קודם לכן, המזכה אותה בפיצוי מוסכם של 70 אלף דולר.
התובעת טענה כי הנתבעת, חברת "הכרם", מכרה לה ב-2010 מחסן בראשון לציון תמורת 345 אלף דולר, אך עד היום היא לא מצליחה לקבל אישורים מרשויות המס לצורך העברת הבעלות. הסיבה נעוצה בכך שלנתבעת יש שותפה נוספת בנכס – והן טרם שילמו לרשות המסים מס שבח בו חויבו.
התובעת הוסיפה כי הנתבעת הצהרה כי ההסכם כבר רשום בטאבו ואין כל מניעות להעברת הזכויות – מה שהתגלה בדיעבד כלא נכון. אם לא די בכך, היא נאלצה לכסות עבור הנתבעת חובות ארנונה בסך 8,062 שקלים.
מנגד הנתבעת טענה כי עמדה בכל חובותיה לפי ההסכם. בין היתר היא טענה כי לא הייתה מחויבת לפעול לרישום הזכויות של התובעת בטאבו, וכל שהתחייבה הוא להעביר את כל המסמכים הרלוונטיים – כפי שעשתה.
כמו כן, לטענתה, הזכויות בנכס נקיות ואין שום מניעה להעברת הבעלות, והתובעת לא הוכיחה שהתאמצה לרשום את הזכויות בטאבו ולא הצליחה. לגבי חוב הארנונה, טענה הנתבעת כי הוא שייך לתובעת שכן נוצר אחרי שקיבלה את הנכס.
הנתבעת ביקשה לפיכך לדחות את התביעה או לחילופין להפחית את הפיצוי המוסכם לסכום סמלי.
"עסקינן בהפרה יסודית"
פסק הדין שניתן לפני כשבוע ימים על ידי השופטת ברוורמן הוכרע לטובת התובעת. "... יש לקבוע כי הנתבעת הפרה את הסכם המכר, ועליה לשאת בתשלום הפיצוי המוסכם", כתבה בפתח ההכרעה.
השופטת קבעה כי גם אם אין בהסכם סעיף שמחייב את הנתבעת במפורש לפעול לרישום הזכויות, הסכמים יש לפרש לפי תכליתם – וברור שהתכלית הייתה שהנכס יירשם על שם התובעת, כך שכל עוד היא לא יכולה לרשום אותו על שמה – ההסכם לא קוים.
עיון בראיות מעיד כי הסיבה העיקרית לכך שהתובעת לא יכולה לרשום את הנכס על שמה מקורה באותו הסכם שיתוף שאף לא נרשם בטאבו בניגוד להצהרתה של הנתבעת בהסכם המכר. בנסיבות אלה "עסקינן בהפרה יסודית של הסכם המכר", השופטת כתבה.
בהמשך נקבע שאין הצדקה להתערב בחופש החוזים ולהפחית את הפיצוי מוסכם, שהועמד על 20% מהעסקה – פיצוי סביר בעסקאות נדל"ן. מלבד זאת, השופטת ציינה שהנתבעת לא הציגה כל סיבה או ראייה שמטה את הכף לעבר הפחתת הפיצוי.
גם בסוגיית הארנונה השופטת קיבלה את עמדת התובעת שלפיה תפסה את החזקה על הנכס רק בנובמבר 2010, ולכן החובות מאוגוסט ועד תפיסת החזקה הם באחריות הנתבעת.
בסיכומו של עניין השופטת חייבה את הנתבעת לשלם לתובעת 280 אלף שקל פיצוי מוסכם ועוד 8,062 שקל עבור חוב הארנונה. לסכומים אלה יתווספו הוצאות משפט ו-40 אלף שקל שכר טרחת עו"ד.
עו"ד אורן גרוטס
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.