רוכש ומוכרת ניהלו מו"מ לרכישת דירה באילת שבסופו המוכרת הודיעה על ביטול העסקה. אף שלא נחתם חוזה, השופט יוסי טופף השתכנע שהמוכרת פעלה בחוסר תום לב כשחזרה בה מההסכמות בשלב מאוחר.
השניים ניהלו בשנת 2012 מו"מ בעזרת מתווכת ועורכי דין שונים, אולם לא חתמו על מסמכים. בינתיים, הרוכש עבר להתגורר בדירה, לדבריו מתוך הנחה שישכור אותה למשך 4 חודשים, עד שהמוכרת תסדיר את ענייניה מול החברה המשכנת שבה רשומות הזכויות בדירה. לאחר מכן הצדדים סיכמו על תקופת שכירות נוספת.
בתביעה שהגיש בבימ"ש השלום באילת באוגוסט 2013, הוא טען כי להפתעתו, הנתבעת הודיעה לו על ביטול העסקה למעלה משנה אחרי שעבר להתגורר בדירה, משום שהעסקה אינה כדאית לה כיוון שגילתה כי יחול עליה חיוב ניכר של מס שבח. מצד שני, הגישה המוכרת תביעה נגדית לפינויו מהדירה, בטענה שהוא מחזיק בה שלא כדין.
במהלך אחד הדיונים הצדדים הגיעו למספר הסכמות, בין היתר שהתובע יתפנה מהדירה וישלם שכירות לתקופה מסוימת.
בכך, התובע ויתר למעשה על הדרישה לאכיפת החוזה ומה שנותר הוא תביעתו לפיצויים בגין חלק מתקופת השכירות, במהלכה התגורר בדירה כשוכר על אף שכבר היה אמור להתגורר בדירה כבעליה, וכן לפיצויים על עוגמת הנפש ורכיבים נוספים.
טענתו המרכזית הייתה כי הנתבעת נסוגה מהעסקה שלא כדין ובחוסר תום לב משווק.
מנגד, הנתבעת טענה בין היתר כי המשא ומתן לא הבשיל להסכם ואפילו לא נחתם זכרון דברים. היא הכחישה שהעסקה לא יצאה לפועל עקב חיוב כלשהו במס, וטענה כי התובע מנע את קידום העסקה מאחר שלא הצליח לקבל משכנתא.
לשיטתה, התובע הוא זה שנהג בחוסר תום לב, וכעת הוא מנסה להתעשר שלא כדין.
הכל היה מוכן
על בסיס מכלול הראיות והעדויות שהובאו לפניו, השופט יוסי טופף קבע כי "שני הצדדים גמרו בדעתם להתקשר זה עם זה לצורך מכירת הדירה, בתנאים המפורטים שנכללו בטיוטת ההסכם המתוקנת, והיו ידועים לצדדים. ברם, סמוך לחתימת ההסכם, הנתבעת הפרה התחייבויותיה החוזיות למכור לתובע את הדירה, ובדרך זו הסבה לו נזקים".
בעיקרו של דבר, השופט השתכנע כי הנתבעת סיכלה את החתימה על ההסכם, ברגע האחרון ובחוסר תום לב – הסכם שהצדדים ראו בו כמחייב, עוד בטרם נחתם.
בהקשר זה השופט קיבל את טענת התובע והבהיר כי מאחר שמדובר בדירה שאינה רשומה במרשם המקרקעין – אלא במה שנקרא "זכויות אובליגטוריות" – לפי חוק המקרקעין אין צורך בחוזה חתום לצורך השלמת העסקה.
השופט הגיע למסקנה שהעסקה לא יצאה אל הפועל רק משום שהנתבעת גילתה שלא תקבל פטור מתשלום מס שבח.
מסקנה זו התבססה בין היתר על עדות התובע שהייתה עקבית ואמינה, וכן על עדותו של אחד מעורכי הדין שטיפל בעסקת המכר, והעיד שהכל היה ערוך ומוכן לחתימה עד שהנתבעת חזרה בה עקב סוגיית המס.
בנוגע לנזק, השופט דחה את בקשת התובע לפיצויים בגין השבת דמי שכירות, כיוון שהתובע בחר מרצונו החופשי להמשיך לגור בדירה, וכן להחזר השקעה על שיפוצים ותיקונים, שהתובע לא קיבל אישור בכתב לעשות זאת.
עם זאת, השופט חייב את הנתבעת לשלם לתובע 50,300 שקל – סכום שרובו ככולו נפסק בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע – בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד רונן יאיר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מרדכי וקנין
עו"ד דלית פרימו אראל
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.