הרוכשים טענו שהמוכרת לא טרחה להסיר בזמן עיקולים שרבצו על הדירה, אולם המוכרת טענה שהכל היה מסתדר לו היו משלמים לה את מלוא התמורה. בית המשפט הבהיר כי הרוכשים היו רשאים להקפיא את הכסף עד להסדרת הזכויות.
בית משפט השלום בראשון לציון פסק לרוכשי דירה פיצוי של כ-60 אלף שקל על איחור במסירה. השופט אבי סתיו קבע כי האיחור מהווה הפרה יסודית של ההסכם אך סירב לפסוק לרוכשים את הפיצוי המוסכם, הגבוה בהרבה, מאחר שבחוזה יש סעיף ספציפי לפיצוי על כל יום איחור.
הסכסוך הגיע לשולחנו של השופט סתיו בדצמבר 2015 – כשנה לאחר שנחתמה העסקה למכירת דירה במודיעין תמורת 1,850,000 שקל.
בתביעה לקבלת הפיצוי המוסכם על הפרה יסודית – 185 אלף שקל – הרוכשים טענו כי המוכרת הפרה את ההסכם בכך שלא סילקה צווי עיקול ומניעה שהוטלו על הדירה בעקבות פשיטת רגל שאליה נקלע הבעלים הקודם, ובשל כך הם נאלצו להיגרר להליכים משפטיים מיותרים.
השניים הפנו להסכם המכר שקובע כי במידה שהזכויות בדירה יעוקלו המוכרת תצטרך להסירם בתוך 7 ימים. אלא שלטענתם, המוכרת גררה את העיקולים במשך זמן רב מה ולכן המסירה התאחרה.
טענות ההגנה של המוכרת היו רבות. בין השאר היא טענה כי כלל לא הפרה את ההסכם אבל גם אם הפרה אותו – לא מדובר בהפרה יסודית. בנוסף היא טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב רק כדי לזכות בפיצוי המוסכם.
עוד היא טענה כי התחייבותה להסיר את העיקול הייתה כפופה לתשלום מלוא התמורה ואילו הרוכשים לא שילמו לה בזמן.
כמו כן, לטענתה, מכיוון שבדירה חיו שוכרים לא הייתה משמעות לאיחור במסירה, ואילו הרוכשים היו משלמים לה את מלוא התמורה הם היו יכולים לקבל ממנה את דמי השכירות. המוכרת אף הגישה תביעה נגדית בטענה שעצירת התשלומים הייתה הפרת הסכם בוטה.
זכותם
תשובת הרוכשים לא איחרה לבוא והם טענו כי בהסכם נכתב מפורשות שהם רשאים להקפיא את התשלומים עד להסדרת הזכויות בדירה, והשופט סתיו – שהוציא את פסק הדין לפני כשבועיים – קיבל את טענתם וקבע כי הרוכשים פעלו כדין ולא הפרו את ההסכם.
מנגד, השופט מצא כי המוכרת הפרה את ההסכם בכך שלא טיפלה בהסרת העיקולים במהרה – אולם זו אינה נחשבת להפרה יסודית. לעומת זאת, האיחור במסירה כן מהווה הפרה יסודית שכעקרון מזכה בפיצוי מוסכם.
בעניין זה השופט דחה את טענות המוכרת והבהיר כי היה עליה לעמוד בהתחייבותה ולמסור לתובעים את הזכויות המשפטיות הנקיות בדירה – ואין ספק שזה לא היה המצב במועד המסירה.
השופט הוסיף כי אינו סבור שרוכשים נהגו בחוסר תום לב בהגשת התביעה כאשר הראיות מעידות כי פנו למוכרת מספר פעמים לפני ולא זכו לתשובה.
הטענות היחידות של הנתבעת שהתקבלו נגעו לגובה הפיצוי ואופיו. בהקשר זה השופט קבע כי מאחר שבהסכם יש שתי הוראות לקבלת פיצוי: הוראה כללית בדבר פיצוי מוסכם ופיצוי ספציפי על כל יום איחור, עדיפה ההוראה הספציפית – שהפיצוי לפיה מותאם יותר לעוצמת ההפרה הקונקרטית.
בסופו של דבר נקבע כי הרוכשים זכאים לפיצוי על 143 ימי איחור (400 שקל ליום). בסך הכל המוכרת חויבה ב-57,200 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 22,500 שקל.
- ב"כ הרוכשים: עו"ד עמנואל יוז'וק
- ב"כ המוכרת: עו"ד דוד ששון
עו"ד אייל שטרנברג
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.