"התנהגות זאת חמורה וחסרת תום לב ואינה מצופה ממוסד סוציאלי", כתבה שופטת בית הדין לעבודה בירושלים, והורתה למוסד להחזיר לקשישה כ-26,000 בגין חוב שהחליט לקזז מקצבת זקנה ללא בסיס חוקי.
שופטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שרה שדיאור, קיבלה את תביעתה של פנסיונרית שהמוסד לביטוח לאומי קיזז מקצבת הפנסיה שלה חוב בסך כ-26,000 שקל בגין אי תשלום דמי ביטוח. השופטת לא מצאה הצדקה חוקית לקיזוז החוב, ומתחה ביקורת נוקבת על התנהלות המוסד.
התובעת היא אזרחית רומניה, שעבדה בישראל מסוף 2001 כמטפלת סיעודית עד אוגוסט 2013, והשלימה 144 חודשי עבודה, ומעסיקיה שילמו לביטוח לאומי עבורה. לפני שהגיעה לארץ, היא עבדה במשך 22 שנה ברומניה. בשנת 2013 הגיעה לגיל פרישה והגישה תביעה לקצבת זקנה.
אלא שהמוסד סירב לשלם לה, בטענה שיש לקזז מקצבתה חוב בגין "אי תשלום דמי ביטוח לענשים נוספים", על סך 25,707 שקל.
אחת המחלוקות היתה האם על המקרה של התובעת חלה האמנה לביטחון סוציאלי שנחתמה בין ישראל לרומניה ב-2013, המבטיחה רציפות ושמירת זכויות (ובהן קצבת זקנה) בין שתי המדינות.
המוסד טען בין היתר כי על התובעת לשלם סכומים מסוימים בגין תקופות שקדמו למועד שבו נכנסה האמנה לתוקף. ואולם, בבית הדין לעבודה המוסד לא הצליח להצביע על סעיף כזה באמנה, וטען כי המוסד פעל לפי "הנחיות פנימיות שלא התגבשו לכדי מסמך שניתן להגישו".
השופטת שדיאור ציינה כי "גם בא כוח הנתבע , עשתה ברור ולא ניתן לה מקור משפטי לפיו מותר להשית על התובעת את תשלום דמי הביטוח הללו אלא מהטעם ש'מישהו צריך לשלם זאת'" ברור כי אין זה טעם חוקי המאפשר חיוב בתשלום דמי הביטוח רטרואקטיביים".
בעניין זה השופטת קיבלה את עמדת התובעת, שטענה כי בהיעדר סעיף רלוונטי באמנה או באותן "הנחיות פנימיות", לא ניתן לחייב אותה בתשלום דמי ביטוח רטרואקטיבית.
בתוך כך השופטת תיארה פקידת ביטוח לאומי שהעידה בבית הדין לא ידעה להצביע על מקור החיוב, וענתה כי חיובה של התובעת בדמי ביטוח בגין "ענפים נוספים" נעשה "לפי חוקי המדינה".
נהרות של דיו
בהמשך קבעה השופטת כי האמנה חלה על התובעת, לאחר שדחתה טענות נוספות שהעלה המוסד. בין היתר נקבע כי סייג מסוים לאמנה שאליו הפנה המוסד, שנקבע ב"מסמך הבנות" מ-2015, אינו חל על התובעת, שהגישה את תביעתה ב-2013.
באופן כללי השופטת הזכירה כי "החקיקה הסוציאלית מופעלת על פי תכליתה לטובת המבוטח ונהרות דיו נשפכו בנושא זה. חיוב בדמי הביטוח, צריך להיות פרוספקטיבי וצריך להיאמר מפורשות".
אולם בכך לא נגמר העניין. השופטת התייחסה לכך שלאחר שהגישה התובעת את תביעתה, המוסד הטיל עיקולים על חשבונה בגין החוב המדובר, וזאת ללא התראה כלשהי, ובניגוד לנהלים.
בעניין זה השופטת העירה כי "התנהגות זאת חמורה וחסרת תום לב ואינה מצופה ממוסד סוציאלי, בפרט כאשר יש מחלוקת משפטית אמתית בנוגע למהות החוב ויש הליך משפטי לברור חוב זה".
בנוסף, השופטת הבהירה שגם בהליך המשפטי המוסד לא התנהל באופן ראוי, כשהביא ראיות "בתשלומים" ובאיחורים.
בסיכומו של דבר, השופטת הורתה למוסד להחזיר לתובעת את החוב שקוזז לה, וקבעה שאין לחייב אותה בתשלום דמי ביטוח בכלל, ולא רטרואקטיבית בפרט.
באופן חריג, המוסד חויב לשלם לתובעת פיצוי בסך 3,000 שקל בשל "התנהלות לא נאותה", וזאת בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אליעזר שוורץ, עו"ד צביאל מוסקוביץ
- ב"כ הנתבע: עו"ד יסמין דיגורקר
עו"ד גל בוטבול
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.