המורה, שעבד בישיבת "בני עקיבא" שברעננה עד לפרישתו, טען כי במשך שנים לא הופרשו לו כספים לקרן ההשתלמות. טענת הישיבה כי שילמה למורה יותר ממה שהגיע לו נדחתה, ובאחרונה היא חויבה בתשלום פיצויים.
המורה החל לעבוד בסניף רעננה של ישיבת "בני עקיבא" בשנת 1996. לאחר מספר שנות עבודה, הוא החל לעבוד בישיבה גם כמזכיר, טכנאי מחשבים ואחראי בגרויות. למעשה, עד ליציאתו לפנסיה בשנת 2009, המשרה שלו הורכבה ממספר משרות חלקיות.
לשאלות על זכויות עובדים:
פנו לעורך דין דיני עבודה
לאחר פרישתו, טען התובע כי בחלק מהשנים הישיבה לא הפרישה לו כספים לקרן השתלמות, ולא שילמה לו עבור פדיון ימי מחלה ותוספת וותק.
בשנת 2011 הוא הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב נגד הישיבה ברעננה ונגד מרכז ישיבות בני עקיבא בישראל, שלטענתו מהווה הגוף המפקח והמתקצב של הישיבה.
הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה, כאשר מרכז הישיבות הארצי טען כי החל לתפעל את הישיבה ברעננה אחרי פרישת התובע, ואילו הישיבה טענה כי שילמה לתובע את כל מה שמגיע לו בהתאם לסיכום הדדי לפיו קיבל שכר כולל, שלא זיכה אותו בהפרשות לקרן השתלמות.
עוד לטענת הנתבעים, שנתיים לפני פרישתו לפנסיה, התובע ביקש בעצמו שלא להפריש כספים לקרן ההשתלמות שלו, כיוון שאינו יכול להעביר לקרן את חלקו.
בנוסף, הנתבעים הגישו תביעה נגדית נגד התובע, בטענה ששילמו לו במהלך השנים כספים עודפים בסך של 158,186 שקל. כמו כן, מכיוון שהתובע התגורר ואכל בישיבה במשך שש שנים מבלי לשלם, עליו לשלם להם 84,592 שקל כדמי שכירות.
בתגובה, סיפר התובע כי אמנם ביקש מהישיבה להפסיק להפריש כספים לקרן, אך עשה זאת במסגרת הסכם לפיו יקבל מהם את הכסף באופן ישיר במועד פרישתו. אלא שבפועל זה לא קרה משום שסירב לחתום על מסמך היעדר תביעות.
בנוסף, ובמענה לתביעה הנגדית, טען התובע כי לא קיבל שכר עודף, ואין מקום לחייב אותו כעת לשלם שכר דירה שכן הייתה זו הטבה שניתנה לו מתוך רצון טוב.
לא עמדה בהסכם
השופטת אופירה דגן-טוכמכר דחתה את טענת הנתבעות כי סוכם שהתובע לא יהיה זכאי להפרשות לקרן. לדבריה, אין מחלוקת שהתובע הוא זה שביקש להפסיק את ההפרשות, אולם בקשה זו הותנתה בתשלום של 50,000 שקל עם פרישתו. הנתבעת לא עמדה בהסכם זה, קבעה השופטת.
עוד ציינה השופטת, כי התובע זכאי לתשלום עבור תוספת ותק שלא קיבל, אך הבהירה כי הוא לא הוכיח את זכאותו לקבלת תגמול עבור ימי מחלה.
באשר לתביעה הנגדית, השופטת החליטה לדחות אותה במלואה מכיוון שלא הוכח בפניה כי התובע קיבל שכר עודף או כי עליו לשלם עבור מגוריו בישיבה, בהתחשב בכך שאין כל מקור חוקי שמחייב את התובע לשלם שכירות בדיעבד.
לבסוף, ומכיוון שמרכז הישיבות הוכיח כי החל לתפעל את הישיבה לאחר פרישת התובע, הישיבה היא שחויבה לשלם לתובע פיצוי בסך 55,692 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל.
- ב"כ התובע: לא צוין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ה. קוסיאק
* עורך דין שי שוראקי עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.