המחוזי קבע כי חברת הכבלים אינה אחראית לכשלון ערוץ "טבע הדברים", ששידוריו הופסקו ב-2008, ובכך דחה תביעה על סך 20 מיליון שקל שהוגשה נגדה. השופטת ענת ברון: "לתביעה אין כל אחיזה במציאות".
אהוד רן, בעל חברת "טבע הדברים החברה לחקר האדם והסובב" הקים בסביבות שנת 2000 ערוץ טבע ישראלי וביקש להביאו לשידור בחברות הכבלים והלוויין, אך הן סירבו לשדרו. נחוש להגשים את חזונו פנה רן למועצה הישראלית לכבלים ולוויין, שהעניקה לו רישיון מיוחד לשידור, במסגרתו כפתה על HOT את שידורו.
אלא שהערוץ, שעלה לשידור ב-2004, לא צבר תאוצה, וקרס כלכלית כבר בשנה הראשונה. ב-2006 HOT ורן הסתכסכו על רקע אי-תשלום דמי-שימוש מצד "טבע הדברים". בסופו של דבר, הערוץ ירד מלוח השידורים באוגוסט 2008 באישור המועצה.
ב-2011 הגישה "טבע הדברים" תביעה נגד HOT לבית המשפט המחוזי בתל אביב. היא דרשה פיצוי של 20 מיליון שקל על נזקיה. בתביעה הלין רן כי HOT אחראית לכישלון הערוץ, בין היתר משום שהפרה את רישיון השידור שלה, התרשלה כלפי הערוץ והפרה את ההסכמים עמו. בין השאר נטען ש- HOT נמנעה מלפרסם פרומואים לערוץ והציבה אותו באפיק 48 הנידח, כך שלא היה סיכוי למצוא אותו ב"זפזופ". לטענתו, HOT פעלה במתכוון כיוון שהעדיפה להתקשר במקום עם "ענני תקשורת".
HOT טענה כי הערוץ נכשל כיוון שהיה ירוד ולא מקצועי. היא הדגישה שמעולם לא הייתה לה כוונה להכשיל את הערוץ ואף אין הגיון בטענה שכזו, מכיוון שלא היה לה כל אינטרס שהצופה הממוצע, שמבחינתו הערוץ משודר ב-HOT, ייחס לה כישלונות.
לגבי מיקום הערוץ, הרי שמיקמה אותו בסמוך לערוצי תוכן דומים ועתירי רייטינג כמו נשיונל ג'אוגרפיק, וכי המיקום סוכם מראש. HOT גם הגישה נגד הערוץ ורן תביעה נגדית לתשלום דמי שימוש על שנת 2008.
פיצוי הזוי
השופטת ענת ברון ציינה, שהערוץ היה מפעל החיים של רן וכנראה שחזונו ונחישותו סימאו את עיניו, שכן אין לתביעה כל אחיזה במציאות. נפסק כי רן, שעתר לפיצוי בסכום הזוי וחסר יסוד, לא הוכיח ש HOTהפרה אי-אילו חובות כלפי הערוץ או שגרמה לכישלונו במכוון.
כך לדוגמא, מיקום הערוץ הוסכם בין הצדדים והולם את מאפייניו, וברור ש HOT, המשדרת עשרות ערוצים, לא יכולה למקם את כולם "באזור הזפזופ".לגבי הפרומואים, פסקה השופטת, כי דרישת הערוץ מ- HOTלשדר בשנה 216 אלף קדימונים ב-150 ערוצים אינו ריאלי, בפרט כשרבים מערוציה הם בינלאומיים ואין לה אפשרות לשדר בהם פרומואים.
ובכלל, לפי השופטת, לא הוכח קשר סיבתי בין התנהלות HOT לכישלון הערוץ. השופטת העדיפה בעניין זה את עמדת HOT, לפיה שיעורי הצפייה בערוץ היו נמוכים ביותר, כיוון שלא היה אטרקטיבי ואיכות תכניו הייתה ירודה. לפי השופטת, גם המודל העסקי של הערוץ היה בעייתי: הדרישה שמנוי ישלם על הערוץ 14 שקלים לחודש, בעוד שבסכום דומה הוא מקבל חבילה שלמה של ערוצי טבע בינלאומיים, אינה הגיונית.
לאור נתונים אלה, קשה להסיק שכישלון הערוץ טמון במיקום בו שובץ בממיר. הסיבה ההגיונית יותר, היא שהערוץ כשל כיוון שלא הצליח לעמוד בתחרות ולגייס די מנויים.
לבסוף, השופטת קיבלה את התביעה הנגדית וחייבה את "טבע הדברים" ואת רן באופן אישי לשלם לה דמי שימוש של 1,746,316 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ולשאת בהוצאות של 40 אלף שקל.
*עו"ד גיא אבידן עוסק בדיני חוזים וליטיגציה.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***שמות באי הכח לא צוינו בפסק הדין.
****המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.