תביעת האישה להירשם כבעלת הבית בגדרה התקבלה לפני כשנה, אלא שאימה ואחיה הגישו ערעור. השופט: "פסק הדין נכון, אין להתערב בו"
ניצחון מוחץ לאישה בקרב רכושי מול אימה וחמשת אחיה: בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעור שהגישו האם ואחד האחים על פסק דין המכיר באישה כבעלים של בית בגדרה. מדובר בנכס שניתן לה במתנה מאביה בשנות התשעים, כשלטענת המערערים מדובר בעסקה פיקטיבית שנעשתה משיקולי מס. השופט נפתלי שילה (אב"ד) קבע שהטענה לא הוכחה ושאין להתערב בפסק הדין. השופטים גלעד הס וסיגל יעקבי צידדו בעמדתו.
תחילת הפרשה באוקטובר 1996, אז חתם האב המנוח על מספר מסמכים שבמסגרתם התחייב להעביר לבתו את הקרקע בגדרה במתנה. העסקה דווחה לרשויות המס ושולם בגינה מס רכישה, אך הבת מעולם לא נרשמה כבעלים בטאבו.
15 שנה לאחר מכן, באפריל 2011, הלך האב לעולמו כשהוא מותיר אחריו אלמנה וחמישה ילדים, ביניהם מקבלת המתנה. בפברואר 2020 עתרה מקבלת המתנה להצהיר עליה כבעלי הבית ולפני כשנה קיבל בית המשפט למשפחה בתל אביב את תביעתה.
בין היתר נימק בית המשפט שלא הוכחה חזרה כלשהי של האב ממתן המתנה לאורך השנים, וכי בזמן אמת נראה היה שהמתנה אמיתית ולא פיקטיבית. כך למשל, כשנתיים לאחר המתנה רכשה הבת כלים חדשים לבית.
אימה של מקבלת המתנה ואחד מאחיה, שהתקשו לקבל את נישולם מבית המנוח, הגישו בדצמבר אשתקד את הערעור למחוזי.
לטענת המערערים, למנוח מעולם לא הייתה כוונה לתת לבתו-המשיבה את הבית במתנה. לשיטתם, הדבר נעשה משיקולי מס ומדובר בנסיבות העניין בחוזה למראית עין. האם ובנה הסבירו שהבית ניתן דווקא לבת הזו מפני שהיא הייתה רווקה באותה תקופה, ולא היה חשש שיקום בן-זוג אשר ידרוש חצי מהנכס.
מנגד טענה הבת שעסקת המתנה הייתה בהסכמת כל בני המשפחה וכי אימה ואחיה הצהירו לאורך השנים על היותה בעלת הבית, כך שהם מנועים כעת לטעון אחרת. לטענתה, כלל לא הובהרו מהם "שיקולי מס" שבבסיס עמדת המערערים, והטענה שמדובר בחוזה למראית עין הועלתה לראשונה במחוזי כך שיש לדחותה.
"שיקולי מס - לא מילות קסם"
ואכן, גם השופט שילה היה בדעה שהאם ובנה לא ביססו לעומק את עמדתם. "הטענה כי המתנה ניתנה 'לצורכי מס' נטענה בעלמא ואף אחד מהמערערים לא הסביר את פשרה של טענה זו ולא הוכיח אותה. המילים 'לצורכי מס' אינן 'מילות קסם' ומי שטוען טענה זו, שמשמעותה היא שמדובר בעסקה למראית עין, חייב להביא ראיות להוכחת טענה זו", כתב השופט. אלא שלדבריו, האם ובנה לא עשו זאת.
עדות נוספת לכך שמדובר בעסקה אמיתית הייתה לדברי השופט בהצהרת האם והאחים בתקופה שלאחר פטירת האב, כי הבית שייך הלכה למעשה לבת. כך, בינואר 2012 הצהירה האם בפני ביטוח לאומי שאין לה רכוש פרט לבית המגורים, על מנת לקבל קצבת השלמת הכנסה. זאת ועוד, שנה וחצי לאחר מכן הצהירו האם והאחים בפני עיריית אשדוד שהם "לא ירשו דבר" מהמנוח וכי הבית בגדרה שייך לבת - בניגוד מוחלט לעמדתם כיום.
ואם בכך לא די, ציין השופט, במהלך 2017 חתמה האם על שטר מכר לצורך העברת הזכויות בבית לבתה, מה שמלמד על כך שאין לה דרישות לגביו.
נוכח כל האמור קבע השופט שילה, בהסכמת השופטים הס ויעקבי, כי הערעור יידחה תוך חיוב האם ובנה בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 60 אלף שקל.
- ב"כ המערערים: עו"ד אבי עמבר
- ב"כ המשיבה 1 (הבת): עו"ד יעקב אביעד
- ב"כ המשיב 2: עו"ד אורן גרוס
עו"ד חני קורנז
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.