המחוזי: "בגידה לא שוללת הכרה כידועים בציבור"

גבר שגר עם אישה קיים מאחורי גבה קשרים מיניים עם אחרות. למרות זאת, אחרי מותו הכריז עליהם ביהמ"ש כידועים בציבור. אז למה נקבע שהדירה לא משותפת לשניהם?

"כשם שבגידה של בן זוג נשוי אינה, כשלעצמה, מבטלת באחת תוצאות חיי זוגיות, כך גם 'בגידה' אצל ידועים בציבור": כך הבהיר לאחרונה שופט המחוזי בחיפה סארי ג'יוסי, בדונו בבקשת אישה להכיר בה ובבן-זוגה המנוח, שבגד בה תדיר, כידועים בציבור ובעלים במשותף על דירה. ברמה התוצאה קבע השופט שהשניים היו ידועים בציבור אך חזקת השיתוף נסתרה נוכח הסכם במסגרתו הודתה האישה שהדירה שייכת למנוח בלבד.

מדובר בגבר ואישה שמשנת 1997 גרו תחת קורת גג אחת, תחילה בדירה שכורה והחל מ-2015 בדירה קנויה שנרשמה על-שם האיש בלבד. סביב אותה שנה הוא חלה בסרטן הערמונית, מחלה ממנה נפטר ב-2020.

אחרי מותו ניהלו בנו ומי שטענה להיותה ידועתו בציבור מאבק עיקש על דירת המגורים. במאי 2023 דחה בית המשפט למשפחה בחיפה את עתירת האישה לשיתוף בדירה. תוך שנמנע מלהכריז על הזוג כידועים בציבור, הדגיש סגן הנשיאה טל פפרני שהמנוח הרבה להכיר נשים אחרות תוך ששכב עם חלקן, ואף פנה לקבלת שירותי מין בתשלום, בד בבד לכך שבשנותיו האחרונות חדל לקיים יחסים עם התובעת. על רקע זה קבע בית המשפט שלא הוכחה כוונת שיתוף ספציפי ביחס לנכס, ולפיכך אין לאישה חלק בדירה.

האישה סירבה להשלים עם התוצאה, ובערעור שהגישה למחוזי היא טענה כי בית המשפט טעה כשלא הכריז עליה ועל המנוח כידועים בציבור. ספציפית נטען שהעובדה לפיה השניים לא קיימו יחסים נבעה ממחלת המנוח ואובדן כוח הגברא שלו, כך שלא מדובר בנתון הפועל לרעתה. בנו של המנוח, לעומתה, טען שאין להתערב בפסק הדין.

ראתה עצמה כשוכרת

השופט ג'יוסי קבע שבית המשפט למשפחה טעה כשקם מכיסאו בטרם הכריע בשאלת היותם של האישה והמנוח ידועים בציבור. מסקנתו הייתה שהשניים אכן היו ידועים בציבור, חרף בגידותיו הרבות של המנוח. "כשם שבגידה של בן זוג נשוי אינה, כשלעצמה, מבטלת באחת תוצאות חיי זוגיות, ובוודאי אינה משליכה אחורנית עליהן, כך גם 'בגידה' אצל ידועים בציבור", נימק את קביעתו.

בקשר לכך הדגיש השופט שהמנוח והמערערת חיו יחד למשך 23 שנה, יצאו לטיולים ובילויים משותפים ואף נצפו יחד באירועים משפחתיים, והסובבים הגדירו אותם כבני זוג לכל דבר. יתרה מכך, כשהמנוח חלה המערערת טיפלה בו במסירות ואף פתחה קבוצת וואטסאפ משפחתית לצורך עדכונים. בנסיבות אלה קבע השופט שמתקיימת ביחס לדירה חזקת שיתוף, וזאת מעצם קיום חיי המשפחה וניהול משק הבית המשותף בין המנוחה למערערת.

ואולם ברמת התוצאה קבע השופט כי בנו של המנוח הצליח לסתור את חזקת השיתוף. זאת באמצעות הצגת חוזה שכירות מזמן אמת שלפיו האישה מודה בבעלות אביו על הדירה ולכן תשלם לו שכירות עבורה.

"הסכם זה מעיד על אומד דעתם וכוונתם ביחס למעמד הדירה, ובהחלט משליך אחורנית על כוונתם במועד רכישתה. בהתאם להסכם זה, המנוח לא ראה במערערת 'שותפה מלאה' ביחס לדירה", כתב השופט תוך שחידד: "פרק המבוא אינו משאיר מקום לספק כי המערערת והמנוח ראו בדירה כנכס של המנוח בלבד".

לפיכך השופט ג'יוסי (אב"ד), בהסכמת השופטים עפרה אטיאס וניצן סילמן, דחה את הערעור כשהמשמעות היא שלאישה לא תהיינה זכויות כלשהן בדירה, וזאת חרף היותה הידועה בציבור של המנוח.

• ב"כ המערערת: עו"ד א' מנור
• ב"כ המשיב: עו"ד ר' מובשוביץ

לפסק הדין המלא בתיק עמ"ש 15431-07-23

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.