לפסק הדין בעניין ברינט נ' ערן ריקליס הפקות בע"מ ואח'
התובע, התסריטאי גרי ברינט, טען כי חלקים מהסרט הישראלי 'הכלה הסורית' הועתקו מתסריטים שכתב. בין שמונת הנתבעים, שמעורבים לטענתו בהעתקה- המפיק הבמאי והתסריטאי ערן ריקליס וחברת ההפקות גלובוס גרופ. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את התביעה וחייב את התסריטאי בהוצאות של 400,000 ש"ח.
ברינט, שעלה מארה"ב ועוסק בין היתר בכתיבת תסריטים, טען כי בשנת 2000 מסר תסריט לתכנית טלוויזיה אשר אמורה הייתה להיקרא "החלוצים", לאדם בשם אלן גרינבלט, וזה הביע עניין רב ואמר כי ימסור את התסריט למשקיעים ומפיקים פוטנציאלים, ביניהם חברת גלובוס גרופ וערן ריקליס הפקות בע"מ.
עוד טען, כי במועד מאוחר יותר, פנתה אליו גלובוס גרופ, בבקשה שיכתוב תסריט לסרט בינלאומי, ולאחר שהציג בפניה מספר רעיונות, הוא החל לכתוב תסריט לסרט בשם "Leaving Omar". לטענתו, הם הודיעו לו כי במאי הסרט יהיה ערן ריקליס. בנוסף טען, כי גלובוס גרופ אמנם לא חתמה עמו על הסכם באשר לשני התסריטים, אך הם הביעו התלהבות ואף לחצו עמו ידיים.
אלא שלהפתעתו הרבה יצא בשנת 2004 הסרט 'הכלה הסורית' למסכים, בבימויו של ריקליס ובהפקה משותפת שלו ושל גלובוס, וזה בוסס, לטענתו, על התסריטים שכתב. לפיכך, הגיש תביעה בעילת הפרת זכויות יוצרים, בין היתר כנגד ריקליס וגלובוס.
כך טען, כי יש דמיון רב במבנה הסרטים, בדמויות ובסצנות שונות, וכי העובדה שתסריט הכלה הסורית עבר שינויים רבים עד לגרסתו הסופית, מעיד על ההעתקה.
גלובוס טענו כי אכן היה ניסיון לשיתוף פעולה עם התובע, אך זה לא צלח. ריקליס הוסיף, כי כתיבת התסריט ל'כלה הסורית' החלה עוד לפני שהתובע מסר את תסריטיו. עוד טען, כי השינויים שחלו בתסריט הם חלק מהתפתחות טבעית של כל תסריט, שככלל, משתנה למן השלב הראשון ועד לשלב הסופי.
"מי שטענות זיוף קונספירציה בפיו, נטל ההוכחה לא רק שמוטל עליו, אלא אף ביתר שאת". כתב השופט אבי זמיר ודחה את התביעה.
השופט קיבל את טענות ריקליס כי החל בכתיבת התסריט לכלה הסורית עוד לפני שהתובע מסר את תסריטיו, וכי אין בשינויים בתסריט כדי להעיד על העתקה.
לאחר בדיקה מעמיקה של שלושת התסריטים, במסגרתה ערך השוואה בין סצינות שונות ובדק את המבנה ואת קווי האופי של הדמויות, קבע השופט כי מדובר בסרטים השונים זה מזה בתכלית, וגם אם ישנם קווי דמיון מסוימים, אלו אינם מהותיים ואין בהם כדי להעיד על העתקה.
לפיכך, התביעה נדחתה כאמור, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות שמסתכמות ב 400 אלף ש"ח.
תגובתה של עו"ד ונוטריון רויטל זהר ירון, העוסקת בתחום הקניין הרוחני:
"בית משפט נאלץ במקרה זה, לפרוט את הסרט "הכלה הסורית" לסצנות בכדי לבחון אם היתה העתקה מתסריטים קודמים של התובע. הדבר עשוי היה להתייתר לו בישראל היה גורם מוסמך לרישום או לתיעוד של קנייו רוחני. "
"הדרך המומלצת ביותר לשמירה על זכויות יוצרים בישראל הינה רישום, הפקדה ותיעוד במשרד עו"ד המתמחה בזכויות יוצרים. במידת הצורך, פעולה זו, תשמש כראייה משפטית."
לפסק הדין בעניין ברינט נ' ערן ריקליס הפקות בע"מ ואח'
למדור: קניין רוחני
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.