רוכשי דירות תבעו פיצוי על עיכוב של כשנה במסירתן. בית משפט השלום פסק לטובתם פיצוי מופחת בנימוק שהמגפה העולמית השפיעה מהותית על קצב הבנייה. בערעור הפיצוי גדל
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישו רוכשי דירות על פסק דין שהעניק להם פיצוי חלקי בלבד על איחור במסירה שלהן. סגנית הנשיא אביגיל כהן קבעה שבית משפט השלום טעה כשהפחית חלק ניכר מהפיצוי ללא ראיה הקושרת ישירות בין מגפת הקורונה לבין העיכוב במסירה. בהתאם לכך, היא פסקה למערערים פיצוי מוגדל בסך 226,250 שקל.
המערערים הם ארבעה זוגות שרכשו במהלך 2018 דירות בשכונת נופים שבמודיעין. עבור שניים מהזוגות הייתה אמורה להתבצע מסירת הדירות במהלך פברואר 2020, כלומר לפני פרוץ מגפת הקורונה בישראל. עם זאת, כלל הזוגות קיבלו את דירותיהם באיחור ניכר, במהלך אפריל 2021.
באוגוסט האחרון נדחתה ברובה תביעת בעלי הדירות נגד יזמית הבנייה לפיצוי עבור האיחור במסירה. בפסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב נקבע כי למגפת הקורונה היו השפעות מהותיות על יכולתה של היזמית לעמוד בהתחייבויותיה, ומשכך מוצדק לפסוק לטובת שניים בלבד מהזוגות פיצוי מוקטן של כ-20,000 שקל. שני הזוגות האחרים, לפי פסק דין, נותרו ללא פיצוי כלל.
בעלי הדירות לא השלימו עם התוצאה והגישו באמצעות עו"ד איתן פלדמן את הערעור למחוזי. לטענתם בית המשפט טעה כשהכיר שרירותית במגפת הקורונה כגורם מסכל אשר גרם לאיחור במסירת הדירות. המערערים עמדו על כך שלא הוצגו מטעם היזמית ראיות כלשהן המוכיחות קשר בין המגפה העולמית לבין העיכוב בהקמת הבניין, ומשכך לא היה מוצדק להפחית מהפיצוי שמגיע להם.
מנגד טענה היזמית, באמצעות עו"ד גיא הרמלך ועו"ד ברק משה, שאין הצדקה להתערב בפסק הדין ויש לדחות את הערעור.
הודיעה על האיחור לפני המגפה
"כפי שכבר נקבע בפסיקה, צמד המילים 'משבר הקורונה' או מגפת הקורונה אינו בבחינת מילות קסם שיש בהן כדי להצדיק באופן גורף כל איחור בבניה וכל איחור במסירת דירות", כתבה השופטת כהן בראשית דבריה תוך שהדגישה ש"הקבלן הוא זה שצריך להוכיח כי מדובר בכוח עליון ובנסיבות אובייקטיביות של ממש, שהשפיעו על מילוי התחייבויותיו במועד באופן שיצדיק את העיכוב במסירה".
אלא שלדברי השופטת, לא הוכח שמלוא תקופת האיחור במסירת דירות המערערים – כ-13 חודשים עבור שניים מהזוגות וכ-10 חודשים עבור הזוגות האחרים – קשור למגפה העולמית.
כאמור, שניים מהזוגות היו אמורים לקבל את דירותיהם עוד לפני פרוץ המגפה בישראל, כך שברור שאין קשר בינה לבין העיכוב במסירה. יתרה מכך, ממסכת הראיות עלה שהיזמית שלחה לזוגות אלה מכתב כבר בדצמבר 2019 – שלושה חודשים טרם הגעת הקורונה לארץ – בו נכתב שצפוי עיכוב במסירה עד לדצמבר הבא, כלומר איחור של כעשרה חודשים.
בתוך כך השופטת קבעה שבית משפט השלום טעה כשהפחית חלק ניכר מהפיצוי על דרך האומדן, מבלי לבקש מהיזמית שתמציא ראיות המצויות בהישג ידה כגון יומני עבודה, המוכיחות קשר בין הקורונה לעיכוב במסירה.
"כיוון שקשר סיבתי ישיר לא הוכח כאמור, וניתן היה להוכיח מה מתוך תקופת האיחור מקורו במגפת הקורונה – אין סיבה שלא לפסוק לכלל המערערים פיצוי בגין האיחור על פי דין", סיכמה השופטת. היא העמידה את הפיצוי לארבעת הזוגות על 210,225 שקל, וקבעה שעל היזמית לשלם להם גם הוצאות משפט בסך 16,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק ע"א 56554-08-23
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין